חדלו הרע! הרב ערוסי בקריאה לבלימת אירועי האלימות החמורים בקרב המוחים נגד ראש הממשלה ובקרב ערביי ישראל
קריאת השכמה או אזעקה? על אלימות פוליטית וטרור
החיים רצופים בקריאות השכמה. לעיתים הן עדינות, מעוררות בנו מודעות קלה, ולעיתים הן דרמטיות, זועקות ומאלצות אותנו להתעורר ולפעול. בחיינו הפרטיים, כמו גם בחיינו כחברה, עלינו להיות קשובים לקריאות אלו, הן מבחוץ והן מבפנים.
בימים אלו, אנו מצויים במלחמה רב-זירתית מזה למעלה מ-170 ימים. לצד האתגרים הביטחוניים החיצוניים, אנו עדים להתפתחויות פנימיות מדאיגות. מעשי טרור מצד ערביי ישראל, כמו גם אלימות פוליטית הולכת ומחריפה, מעמידים אותנו בפני סכנה ממשית.
הויכוח הפוליטי בישראל הפך ללוהט, אלים ואף פוגעני. ביטויים קשים ניתזים לכל עבר, ופגיעה במרחב הפרטי, ואף אלימות פיזית, הפכו למציאות מדאיגה. אסור לנו לשכוח את רצח ראש הממשלה יצחק רבין, תזכורת קודרת לתוצאות האיומות של אלימות פוליטית.
המציאות הנוכחית אינה קריאת השכמה, אלא אזעקה אדומה מתריעה. עלינו להתעורר ולהתגייס, הן כנגד הטרור מבחוץ והן כנגד האלימות מבפנים. אסור לנו להתעלם מהסכנה, ואנחנו חייבים לפעול בנחישות ובאחריות כדי להגן על חברתנו ועל עתידנו.
מה ניתן לעשות?
הנהגה אחראית: על מנהיגים פוליטיים מכל קצוות הקשת הפוליטית לגנות את האלימות, להוביל שיח מכבד ומאחד, ולפעול יחד למען ביטחון האזרחים.
אכיפה משטרתית: על הרשויות לאכוף את החוק ביד קשה כנגד פורעי חוק.
חינוך והסברה: יש להשקיע בחינוך הדור הצעיר לערכים של סובלנות ודמוקרטיה.
שיח ציבורי מכבד: עלינו לקיים שיח ציבורי פתוח, כן ומכבד, תוך הקשבה הדדית וחיפוש אחר פתרונות משותפים.
הזמן לפעול הוא עכשיו. אסור לנו להזניח את האתגרים העומדים בפנינו, הן מבחוץ והן מבפנים. רק דרך התגייסות משותפת, נחושה ואחראית, נוכל להבטיח את עתידנו כחברה יהודית יהדותית, דמוקרטית ובטוחה.
אני מקווה שהדברים האלה ייכנסו ללבבות, ונשוב לחיות כעם נבון, כעם ששואף לאחדות, שיודע להילחם נגד אויביו, כעם שראוי לשלמות ולשלום. ובא לציון גואל, במהרה בימינו אמן.
תכנים לקריאה נוספת
מוזיקה לועזית
האם מותר לשמוע? והאם השקפתית יש בעיה לשמוע מוזיקה לועזית?
תחיית המתים
רס"ג במאמר שביעי של אמונות ודעות דן בתחיית המתים. מעלה שאלה על משמעת ומרי אצל אותם הקמים. תשובתו היא: כן, יהי אז עניין של משמעת או מרי, כי אחרת למה להם גופות, ויהי גמול על משמעם, ויהי יכולת למרי, אך לא יהי מרי בפועל כי לא יחי ה' אלא מי שידע הוא, כי לא ימרה. רס"ג לא מעלה שאלה לשם מה בכלל כל המהלך הזה של תחיית המתים. לעומתו רמב"ם עושה הפוך. הוא שואל מה מטרה של תחיית המתים. ועונה - זה מופת. וממילא לא מתייחס לשאלת משמעת או מרי באותו זמן, כי הרי אם זה מופת, כל ערכו כלפי חוץ, תוכו יכול להיות אף תפאורה, בספו של דבר. אין זה מופת בשום פנים. שלוש סיבות:
מחלוקות באמונה
שלום וברכה לכבוד הרב יצ"ו שאלתי היא איך מכריעים לפי מי ללכת באמונה, דהיינו בנושאים ששיכים למעשה, כמו כמה השתדלות ביחס לבטחון ועוד ועוד ירבו מלכתוב. שאם אחליט ללכת כמו רמב"ם, מי אמר שצודק אולי ר' נחמן צודק? וכן הלאה הדעות, כוזרי, מהר"ל, הרב קוק, וכו' ואני בפלונטר! ואם אחליט לפי מי שאני מתתחבר אליו, עדיין אין זה אומר שזה אמת ואולי כל הימים אהיה בטעות? א"כ -
א. איך מחליטים?
ב. מדוע יש מלוקות, הרי אנו אמורים לעבוד את השם כך, ואי אפשר בצורה כזו!! תומ"ר