אם קיומו של האדם וכל כוחותיו תלויים בבורא, באיזה מובן מעשיו נתונים בידו? הרמח״ל מגדיר מקום מובחן לעבודה בבחירה. הרב רצון ערוסי קורא מולו את הרמב״ם ובוחן מה ההבדל הזה מחייב כשאדם בודק את אחריותו למה שקורה לו.
האזינו לעיון במאמר חז״ל ״הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים״.
התלות בבורא ומקומה של הבחירה
הרמח״ל פותח את הדיון בכך שכל הנבראים מתקיימים מכוח מה שמושפע להם. האדם מקבל את קיומו ואת כוחותיו באותו אופן, ובעבודתו ניתן לרצונו מרחב מיוחד. הנשמה בטרם בואה בגוף תלויה בבורא כשאר הנבראים, מפני שעוד אין לפניה עבודה בבחירה. כשהיא באה בגוף נפתחת האפשרות שהמעשה בעבודת ה׳ ייעשה מרצונה.
״הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים״.
אפשר לקבל את הקיום ואת הכוח לפעול, ועדיין להיות אחראי להכרעה כיצד לפעול. הרמח״ל מתאר את ההכרעה הזאת מצד העבודה. שאר ענייניו של האדם עדיין תלויים בשפע שמקיים אותו.
עד היכן מגעת האחריות?
לפי קריאת הרב ערוסי בשיטת הרמב״ם, גם נסיבות הנראות לאדם כאילו נפלו עליו עשויות להיות תולדה של מעשיו והרגליו. אדם אינו קובע את עצם לידתו או את נתוני גופו בעת בואו לעולם. עם זאת, יש לו השפעה על היבטים של בריאותו דרך אכילתו ומשמעת חייו. השאלה על אדם שנדקר מקוץ כשאכל סברס ממחישה מה יש לברר תחילה: כיצד בחר לנהוג, ומה היה יכול לעשות אחרת. לפי הרב ערוסי, אצל הרמח״ל תחום ״בידי שמים״ רחב יותר והשיעור מתמקד בבחירה מצד העבודה. ההבדל הוא בהיקף ההסבר שהאדם נותן למאורע אחרי שבחן מה היה נתון בידו.
סדרי הטבע מאפשרים לבחירה לעמוד במבחן. אם כל סטייה הייתה נענית מיד בשינוי חריג, התגובה הייתה מאלצת את האדם כמעט בכל צעד. כשסדר העולם מתקיים, יש מקום להכרעה גם כשהתוצאה אינה מידית. לכן ניתן לבחון את אחריות האדם למעשיו בלי לטעון שידוע לנו מדוע אירע כל מאורע. אנו רואים חלק מצומצם מן התהליך, בזמן ובמקום.
כיצד הבחירה נעשית שותפות?
היכולת לבחור נותנת לצדיקים חלק בתיקון הבריאה. הרמח״ל מתאר את חלקם כשותפות עם הבורא. האדם פועל בכוח שקיבל, ובמעשיו הוא נותן את חלקו שלו. הרב ערוסי קושר לכך את סיפור רחל ורבי עקיבא ואת ״שלי ושלכם שלה הוא״. הסיפור עוזר להכיר בחלקו של מי שאִפשר לאחר לפעול, אף שכל אחד מהשותפים פעל בדרכו.
מכאן מובנת גם ההבחנה בין קבלת טובה מתוך בושה לבין קבלה מתוך שמחה והרמת ראש. כשהנשמה באה לעולם ויש לה חלק בעבודה, היא יכולה ליהנות מפרי שבנייתו כוללת גם את מעשיה. השותפות עוסקת בתיקון העולם ובזכות הבאה מן העבודה, בתוך התלות המתמדת בבורא.
״חוץ מיראת שמים״ מלמד שהאחריות למעשה יכולה להיות ביד האדם גם כשהקיום והיכולת לפעול נתונים לו מאת הבורא. בכוחה של הבחירה הזאת הוא מקבל חלק בתיקון הבריאה.
כיצד אפשר לבחור כשהקיום והכוחות באים מן הבורא?
הבחירה נוגעת להכרעה איך להשתמש בכוח שכבר ניתן לאדם. לפי הרמח״ל, האדם תלוי בבורא כמו שאר הנבראים בעצם קיומו. בעבודת ה׳ ניתן לו לפעול כרצונו בלא הכרח, ועל ההכרעה הזאת הוא נושא באחריות.
מדוע הבחירה מתאפשרת רק משהנשמה באה בגוף?
הבחירה מתאפשרת כשהנשמה באה בגוף ופוגשת את תנאי העבודה של האדם. בטרם בואה בגוף אין לה עבודה הכרוכה בהכרעה חופשית, ולכן תלותה בבורא דומה לתלות שאר הנבראים.
מה ההבדל בין הרמח״ל לרמב״ם בהיקף האחריות לתוצאות המעשים?
לפי קריאת הרב ערוסי, הרמח״ל מייחד במפורש את הבחירה לתחום העבודה ונותן מקום רחב לתלות בבורא בשאר העניינים. הרמב״ם, בקריאה שהוצגה בשיעור, מדגיש שגם מאורעות גופניים מסוימים עשויים לנבוע ממעשים והרגלים שבחר האדם, כגון דרך אכילתו. לכן ראוי לברר תחילה מה היה תלוי בו.
כיצד סדר טבע יציב מאפשר בחירה ממשית?
בסדר טבע יציב האדם יכול להכריע גם בלי שתגובה גלויה תעקוב מיד אחר כל מעשה. לפי הקריאה בשיעור, אילו הטבע היה משתנה בכל סטייה כדי לכפות תיקון מידי, להכרעה מתוך רצון היה נשאר מרחב קטן בהרבה.
איך הצדיקים נעשים שותפים בתיקון העולם?
הצדיקים נעשים שותפים כשהם מביאים לתיקון את מעשיהם החופשיים. הבורא מעניק את הקיום ואת היכולת לפעול, והם נותנים את חלקם באמצעות מה שבחרו לעשות. השותפות היא במעשה התיקון, והתלות בבורא נמשכת גם בזמן העבודה.
מדוע עבודה בבחירה מאפשרת ליהנות מן הטוב בהרמת ראש?
עבודה בבחירה מאפשרת לאדם לקבל את הטוב מתוך ידיעה שגם למעשיו היה חלק בהכנתו. הרמח״ל משווה זאת למצב שקודם לביאת הנשמה בגוף, כשהיא מקבלת מן הבורא בלי העבודה הזאת וחווה את בושת המקבל.