הלכה למעשה

א. בקש בשר על האש או דגים.

ב. תאמר להם שלפי ההלכה, ישיבה חייבת לתת אוכל כשר לתלמידיה, לפי הדין המחייב את התלמיד.

מצ"ב תשובתי בעבר בעניין החליטה:

1. בני העדה התימנית בתימן הקפידו על החליטה, ושם לא היתה אבחנה בין מקום פרטי למקום ציבורי, כי לא היה אוכל שהוכן במקום ציבורי כגון מסעדות או אולמות. ולכן המקילים בארץ במקומות ציבוריים, על דעת עצמם הם עושים זאת, ולא מכח מנהג. ולא מכח מורי הוראה מוסמכים.
2. את הבשר יש לחלוט לאחר הכשרתו, כשעדיין לא חתכוהו.
3. אשר לישיבה, לענ"ד חובת הישיבה לדאוג לכך, שהבשר יהיה חלוט כדת וכהלכה.

להלן הנימוקים:

1. יוצאי תימן מחויבים בחליטה, משום שהרמב"ם מאריה דאתרין שלהם. ולפחות יש לראות בחליטה, כמנהג איסור. וגם כשעלו לארץ, הרי א"י היא אתריה דהרמב"ם לפני שהפכה אתריה דמרן. וגם כעת היא, לדעת הגר"ע יוסף, אתריה דמר ואתריה דמר, כך קבע הגרע"י ומאן דפסק כמר לא משתבש, יביע אומר, אה"ע, יט-כ.

עיין ספר שמ"ש ומגן, ח"ב, יו"ד, יט, שם דחה הגר"ש את דעת הגר"י בנו של הגרע"י שיהודי תימן צריכים להקל כמרן, וקבע שיהודי תימן אין להם לזוז ממנהגם זה הקדום"שיש לו יסוד ועמוד גדול שהוא הרמב"ם ז"ל, בודאי חובתו (=של יהודי מתימן) להמשיך בזה, וזה ברור".

כן עיין שם, סימן כא, שם כתב בהערותיו לספר "עדות משה" להר"מ דרעי, "באנשי תימן הפוסקים והולכים אחרי הרמב"ם, וזהירין לעשות חליטה כדברתו, דודאי דצריכים לישאר במנהגם". כן עיין ספר "עשה לך רב" ח"ה, סימן יח, עמ' קנו, להגר"ח הלוי שם פרסם את דברי על מה שכתב בספרו, מקור חיים השלם, ח"ה, סימן יח, עמ' 210-211 בענין החליטה.

גם הגרב"צ אבא שאול סבור, שיהודי תימן הם קהילה בפני עמה, בי"ד בפני עצמו ועליהם לנהוג כמנהגם. איני זוכר עתה היכן כתב זאת.

2. ראשי הישיבות בימינו אינם בד"כ מורי הוראה אשר מלמדים את תלמידיהם הלכות, ושעל פי הכרעותיהם נוהגים התלמידים בכל תחומי ההלכה. לא היא. הרבה ראשי ישיבות מתייחדים בכך שהם עוקרי הרים, ומלמדים לימוד התלמוד, ולאו דוקא על דרך ההלכה למעשה. גם הללו, מהם, שמלמדים הלכה, הם בד"כ מורים לתלמידיהם, לפי מנהגי עדותיהם. ואם כן, חובת הנהלת הישיבה שלא להכשיל את תלמידיה שמקפידים על חליטה, עיין שו"ע, יו"ד, קיט, ו, הגה. עיין ביאור הגר"א ס"ק רטו, שכך נהגו התנאים והאמוראים, ועין היטב בש"ך, שם, ס"ק כ. ולולי דמסתפינא הייתי אומר שהישיבה היא ליקוטאית וכולם חייבים להחמיר, תוס', פסחים, יד, א, ד"ה שוני: מג"א, שו"ע, או"ח, תצג, סק"ו.

ואני תמה, שדבר זה לא נעשה עד היום, מלבד תקופה מסוימת בישיבת קול תורה בהוראת הגר"ש אוירבעך ז"ל, במיוחד שאין החליטה מהווה הכבדה גדולה.