היסטוריה

לכבוד הרב ישנה סתירה ברמב"ם. במקום אחד - לא זוכר איזה - הרמב"ם כתב בפירוש שכל העניין של כישוף/אוב וידעוני זה שקר וכזב ואין בזה ממש. ואילו בהלכות יסודי התורה בפרקים של דיני נביא, הרמב"ם מזכיר אפשרות שאדם יכול לעשות מופת בכישוף. וכן הרמב"ם טוען שלא האמינו במשה רבינו בגלל האותות, והמאמין רק בגלל האותות יש בו דופי כי אותות אפשר לעשות גם בלט וכישוף. כיצד מיישבים את הסתירה?

שלום מארי, ותודה על תשובתך הקודמת. אני מרגיש במין כוונות מנוגדות במעשי הבוטח. לדוגמא. נניח שאדם חלה. מצד אחד, עליו לברך על הרעה. "תודה ה' שהחליתני, הכול לטובה". ומצד שני - "אנא השם! כי הגיעו מים עד נפש". "אני עבדך הבוטח אליך"? אודה על תשובותיך