כדי לייקר ולקדש את הקשר שבין איש ובין אישה, וכדי להעמיד אותו על בסיס ערכי וייעודי, ולא על בסיס של חשקים ותאוות, שהנשיות המין הן העיקר, ולא האישיות. התורה ובעקבותיהם חז"ל, קבעו תשתית הלכתית ענפה כדי להשיג יעד זה.
א.אפילו כבר קידש אותה, וטרם הכניסה לחופה, אף שהיא אסורה על העולם כאשת איש לכל דבר, היא אסורה לו. כמו שאנו מברכים בברכת האירוסין, ואסר לנו את הארוסות, והתיר לנו את הנשואות על ידי חופה וקידושין.
ב. אפילו קידשה והכניסה לחופה, ולא כתב לה כתובה, שתשמש כבטוחה, שלא תהא קלה בעיניו לגרשה, או כתב לה כתובה ואבדה, אסור לו לחיות עמה חיי אישות, אם חלילה יש לו אופציה קלה לגרשה.
ג. גם כשקידשה והכניסה לחופה וכתב לה כתובה, ואינה טהורה, ואפילו רק בשבעת ימים נקיים, לא יתקרב פיסית אליה, כדי שלא ייכשל באיסור נידה, רק לאחר טבילה. ואישה לאחר טבילה היא לבעל ככלה ביום חופתה. ושים לב לכך, כי יש בדברים אלו חכמת קודש, המבוססים על הכרת נפשות בני הזוג, ואין מכירן זולתי בוראנו.