סדרת שיעורי הרב יוסף קאפח זצ"ל על מורה הנבוכים לרמב"ם.
בשיעורים אשר עובדו לסדרת דיסקים על ידי מכון משה מוסיף הרה"ג יוסף קאפח זצ"ל רקע לנלמד ומרחיב בהסבר רחב ממה שכתב בהערותיו על הספר. הרב קאפח מלמד את הספר על פי שיטת המחשבה של הרמב"ם בכתביו האחריו ושיטת חכמי תימן הקדמונים. הלימוד חי קולח ומעניין, וגם השואלים מוסיפים עניין וידע בחומר הנלמד. הרב מדבר עברית בהיגוי תימני, ולפעמים עברית בהיגוי ספרדי.
ההקלטות באדיבות: הרב אבשלום עדן, ר' יחיאל קרואני. הפקה וניהול: שלמה חמדי. עריכה: איתמר כהן.
"הספר הקדוש הזה שבו אצורה גנוזה נשמתה של היהדות, מהותה של דת משה וישראל, שכל אדם מישראל חייב ללמדו ולשננו כדי שיוכל לפחות ל"סור מרע", ויזכה הזוכה להגיע ל"ועשה טוב", שבודאי היתה משאת נפשו של רבנו לתרגמן ללשון הקדש כדי להטיב עד כמה שאפשר ליותר ויותר בני אדם. להציל נפשות רבות מרחף במרחבי התהו המחשבתי, ולהביאם אל מרבצי הדעת והתבונה, למלטם מן ההעדר ולהנחותם אל היש, ומן האפסות אל המציאות, כי רבים רבים הם אשר עסקו בפרטים ושכחו את עיקר העיקרים... עלינו אפוא לעמוד על רגלנו להודות ולהלל ליוצר המאורות אשר ברא את המאור הגדול הזה להאיר לדורות... רבנו הגדול הוא היחידי אשר נטה ידו החזקה והעלה את כל פניני בראשית מנבכי ים הספרות ההלכתית היהודית, חרזה בחוט של זהב ותלאה בצואר היהדות הוא ספרו היד החזקה. וזו היא הערובה ליכולתו הכבירה, רבנו הוא היחידי אשר הראה כי לו עשר ידות ביתר המדעים ההכשרתיים וזו היא הערובה ליכולתו השפוטית ולצדק שיקוליו במדעי הרוח. ספרו זה של רבנו הוא בית היוצר לשכלול השכל האנושי ולטביעת דעת האדם במטבע תורת ישראל והאמונה היהודית".
(הקדמת הרב יוסף קאפח למורה הנבוכים)
תכנים לקריאה נוספת
מחלוקות באמונה
שלום וברכה לכבוד הרב יצ"ו שאלתי היא איך מכריעים לפי מי ללכת באמונה, דהיינו בנושאים ששיכים למעשה, כמו כמה השתדלות ביחס לבטחון ועוד ועוד ירבו מלכתוב. שאם אחליט ללכת כמו רמב"ם, מי אמר שצודק אולי ר' נחמן צודק? וכן הלאה הדעות, כוזרי, מהר"ל, הרב קוק, וכו' ואני בפלונטר! ואם אחליט לפי מי שאני מתתחבר אליו, עדיין אין זה אומר שזה אמת ואולי כל הימים אהיה בטעות? א"כ -
א. איך מחליטים?
ב. מדוע יש מלוקות, הרי אנו אמורים לעבוד את השם כך, ואי אפשר בצורה כזו!! תומ"ר
היחס הראוי לגמול
בהקדמה לפירוש המשניות כותב הרמב"ם: "ונאמין בכל מה שנעשה... שהיא מצוה, שעליה נקוה גמול מאת ה' לפי ששמענו לדברי הנביא שמצות עשה לשמוע לדבריו..." ואת דברי אנטגנוס במשנה באבות: "... אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב על מנת שלא לקבל פרס..." הרמב"ם פירש "רצה בזה שיהו עובדים מאהבה"
א. האם החילוק בין המקורות (שבאחד הרמב"ם מעודד ציפייה לגמול ובאחר הוא מסתייג ממנה) זו השאלה האם הגמול הוא בדין/זכות/שכר או שמא בתורת חסד/הטבה/פרס?
ב. אם כן, הרמב"ם היה צריך לפרש באבות "רצה בזה שיהו עובדים בשביל השכר ולא בשביל הפרס"
האם מותר להשתמש במזוזה או בפסוק מן התורה כקמיע לשמירה מן המזיקים?
האם לדעת הרמב"ם הכיתוב "שדי" מאחורי קלף המזוזה הופך אותה לקמיע?
מהו, אם כן, טיבו של השימור של המזוזה? האם ניתן להסתמך על הסיפור של עקילס הגר ששלח מזוזה לקיסר להראות לו שביהדות המלך הוא ששומר על האזרחים?
כיצד תוסבר בשיטת הרמב"ם המשנה במס' כלים המדברת על הרמאים שהיו מחביאים מרגליות מאחורי מזוזה בקצה הקנה ע"מ להערים על המכס?