אני מניח לפי הסיפא של שאלתך שלא ידיעת גבולות הארץ במדויק אתה חפץ לדעת, לדרכים הלכתיים שונות, אלא רק לגבי השאלה, אם מותר לפי ההלכה לוותר על חלקים מא"י? ובכן, אין שום איש בישראל, ולא שלטון בישראל מוסמך לוותר על חלקים מא"י לטובת נכרים. ואם עשה כן, מבחינה הלכתית ויתורו אינו ויתור. כי אפילו גויים שקונים שטחים בא"י, או כובשים, לא מפקיעים את זכותנו על א"י. וזכותנו על א"י היא הנותנת לא"י את קדושתה. כל שכן שיהודים שנתנו שטחים מא"י לנכרים, שבאותה נתינה לא הפקיעו את זכותנו הנצחית עליה, וממילא את קדושתה הנצחית, לאחר שחזרנו וקידשנו אותה בחזקה, להבדיל מקדושה ראשונה, שנעשתה על בסיס הכיבוש. אולם, הנושא הנידון אינו נתינה , אלא נסיגה. והשלטון הנוכחי הוא שמוסמך להחליט על נסיגה. כי על נסיגה מחליטים, כשיש צורך גדל לעם היושב בציון. בבחינת הרע במיעוטו. ולכן, כדי להבטיח שלא תהיה טעות של שיקול דעת בדבר כל כך חמור כז, ה כמו נסיגה משטחי א"י, ובמיוחד כשנסיגה זו כרוכה בעקירת אלפי יהודים, אנשים, נשים וף, על חייהם, על מתיהם, על בתיהם ועל שדתיהם, על בתי מדרשותיהם, ומקוואותיהם, יש צורך בהליך דמוקרטי אמתי, שאין בו אימה ופחד, ושיקולים אישיים, ושלא מן העניין. ואז ורק אז, אם חלילה נתקבלה הכרעה לסגת, יש לסגת בבכי ובקריעה ובתפילה. כדי שה' ישיב אותנו ברינה לאותם מקומות, כמו ההחלטה לסגת מגוש עציון. וב"ה שבנו לשם. וכן מירושלים המזרחית, וב"ה שבנו לשם. ולכן טוב אם היו מקיימים משאל עם, רק בנושא זה. בגלל החומרה שיש בה. ובמיוחד שאחדות עם על כפות מאזניים. וה' יערה רוחו ממרומים ויצילנו מכל צרה וצוקה.