הרבה מקומות כתב רבינו שאין אפשרות לאדם לדעת את ה', כי מדובר במהות אחרת מן המציאות האנושית והבריאתית. להלן שני מקורות קרובים: מו"נ, ח"ג, כג: "וזה היתה מטרת ספר איוב בכללותו, כלומר מתן היסוד הזה בדעה, וההערה על למידות זו בדברים הטבעיים, כדי שלא תטעה ותבקש בדמיונך שתהא ידיעתו כידיעתנו או כוונתו והשגחתו והנהגתו ככוונתנו והשגחתנו והנהגתנו". משנה תורה, הל' תשובה, פ"ה הל' יא: "... כבר בארנו בפרק שני מהל' יסודי התורה, שהקב"ה אינו יודע הבדעה שהיא חוץ ממנו כבני אדם שהן ודעתן שנים, אלא הוא יתברך שמו דעתו אחד. ואין דעתו של אדם יכולה להשית דבר זה על בריו. וכשם שאין כח באדם להשיג ולמצוא אמתת הבורא, שנאמר: כי לא יראני האדם וחי כך אין כח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא, הוא שהנביא אומר כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי. וכיון שכן הוא, אין בנוכח לידע היאך ידע הקב"ה כל הברואים והמעשים".