יש צורך להזדרז באמירת דברי תורה, ולא להאריך, כדי לברך ברכת המזון, כי ברכת המזון היא מדאורייתא, ולא בכדי סברו אבותינו כאותם שסברו שמה שאמרו בירושלמי, תיכף לנטילה - ברכה, על מים אחרונים, שתירץ למים אחרונים ברכת המזון, שהיא דאורייתא, כדי שלא ישכחו אותה, או שלא יברכו אותה באיחור רב. לא כאלה שפירשו, תיכף לנטילת מים ראשונים - ברכת המוציא, שהרי נוטל אדם ידיו שחרית ומשמרן לכל היום. עם כל זה, אם האריך בדרשות, באופן שכבר הספיק המזון להתעכל, הרי שלא יוכל לברך ברכת המזון.