1. הדבר היותר טוב להמשיך ולקיים חיי שגרה בצפון ובדרום ובכל מקום שאויבינו מתנכלים לנו, כי אם אויבינו רואים שאנו משביתים את חיינו במקומות אלה, הם שואבים עידוד וימשיכו בעצמה רבה גם אל חלקים אחרים בארץ, חס ושלום. ולכן מצווה גדולה על כל מי שיכול ללכת לגור שם, ולעודדם. ואין לומר שאסור לעשות כן, כי אסור לאדם להביא עצמו לסכנה, שהרי, היום לצערנו הרב, ובעוונותינו המרובים, נשקפת סכנה בכל מקום בארץ, ובוודאי שהכל, שחלילה שהאויב יצליח בצפון ובדרום, הוא יסכן את חיינו גם במרכז. זאת ועוד, מחללים שבת ויוצאים להילחם עם האויב בשבת, כשנכנס ליישוב ספר (שעל הגבול) אפילו שכוונת האויב היתה ממונית, כי ככל שהאויב מרגיש שהגבול נפרץ, כך יגדל תאבונו ויבוא על עסקי נפשות. ולכן אנו מקדימים ונכנסים עמו למלחמה, אפילו בשבת, למרות שאנו מסכנים את עצמנו באותה מלחמה, כדי למנוע סיכון גדול יותר בעתיד.
2. צורך להרבות בתחנונים ביחידים ובציבור, וראוי להוסיף בשומע תפילה, הושע ה' את עמך ישראל, שעמך ישראל צריכים להיוושע. ותכלית התפילות היא לא להבקיע שערי שמים, אלא להסיר את ערלת לבותינו, כדי שנחזור בתשובה ונהיה ראויים להיוושע.
3. במקומות שנזקקים להיות בחדרים אטומים או במקלטים, ברמה משפחית ועוד יותר ברמה של כמה משפחות, הדבר פשוט שיש להיזהר ולהימנע מעונה, אבל גם כשנמצאים לבד, החכם עיניו בראשו. לשקול את הזמן הראוי.
4. פחות הוללות, יותר רצינות והכנעה ועירנות. חשבון נפש ותחנונים לפני ה'.