כתב הרמב"ם (הל' איסורי ביאה פ' ט"ז): "פצוע דכא וכרות שפכה שנשאו בת ישראל ובעלי לוקין, שנאמר לא יבוא... בקהל ה', ומותרין לישא גיורת ומשוחררת. ואפילו כהן שהוא פצוע דכא מותר לישא גיורת ומשוחררת, שאינו בקדושתו". ובהמשך... "נכרתו הביצים או אחת מהן, או שנפצעה אחת מהן... הרי זה פסול". וישנה שיטה (לר"ת, הראב"ד ואחרים) שאינו נפסל בכריתת ביצה אחת. וממשיך הרמב"ם: "כל פסול שאמרנו בעניין זה כשלא היה בידי שמים... אבל אם נולד כרות שפכה וכו' הרי זה כשר לבוא בקהל". דהיינו לישא ישראלית, והגדרה זו של כרות שפכה ופצוע דכא תלויה בחכמת הרפואה, שהיא תאמר האם ראוי הוא או אינו ראוי להוליד ואז יהיה פסול גם לאשתו.