שאלה בהבנת דברי הרמב"ם

שלום כבוד הרב ראיתי כמה משפטים אצל הרמב"ם שאשמח אם תוכל להסביר לי אותם
1) יש לבוז לאדם שנוסע כל ימיו משכל אמו לשכל אשתו.. לאיזה מצב בדיוק הוא מתכוון כאן?
2) ההשגחה הכללית היא המציאות הטבעית שהכל כפופים לה בעוד שההשגחה הפרטית היא ההכרה שאדם מכיר את ה'.. אם זה כך, מה לגבי התערבות ה' בחייו של האדם? האם אין חלק מההשגחה הפרטית של ה' על האדם הוא גם כמו ה"אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה"?
3) הרמב"ם אמר שהאדם איננו תכלית הבריאה, מה אם כן לדעתו תכלית הבריאה, ואיך מסתדר הניגוד בין דבריו לדברי חז"ל שאמרו שהאדם הוא כן תכלית הבריאה ברובם?

לכבוד הרב האם הרמב"ם האמין ביכולת שלנו לתקשר או לקבל מסרים מאנשים שנפטרו? מצד אחד הרד"ק ודומני שכן דעת הרמב"ם אומר שדרישה אל המתים זה הבל. וגם את סיפור בעלת האוב שהעלתה את שמואל הנביא מסביר הרד"ק שהיא רימתה את שאול. מצד שני מצינו בגמרא סיפורים על התגלות של מתים בחלום, כמו ביומא פג, ב סנהדרין קב, ב ברכות יח: ועוד. האם הרמב"ם האמין שיכול להיות מצב כזה שאדם שנפטר מחליט להתגלות למישהו מהעולם הזה בחלום?

שלום כבוד הרב,
בהיותי סטודנטית בורה.. אשמח לדעת על ההבדל בין תקנה לדין.

מהו שכפל רבינו במשנה תורה "והיא מדברי סופרים ואינה מן המניין"? מדוע הכפילות הזאת? אשמח אם מארי ירחיב

לכבוד הרב רבי אברהם בן הרמב"ם במאמרו על דרשות חז"ל פירש את המקרים בגמרא שבהם אמוראים החיו מתים שלא כפשוטם (הוא פירש 2 המהמקרים האלו) כגון את המקרה של רבה ורבי זירא במגילה הוא מפרש לא כפשוטו ודומני שהוא פירש שרבי זירא היה קרוב למות ולא מת ממש. והיה עוד מקרה כזה שהוא פירש לא כפשוטו היינו שלא היתה מיתה ממש. מדוע רבינו אברהם ראה צורך לפרש את המקרים האלו שלא כפשוטם? מדוע אי אפשר להניח שהאמוראים יכלו להחיות מתים כפשוטו?

שלום רב!
לאחרונה התעורר בחברתנו ספק בפרוש המלה תלמוד, במובן זה - מה הוא כולל? לי היה ידוע שעקרו של תלמוד הוא הגמרא+משנה, והנה יש מקומות שמהכתוב יוצא כאלו הגמרא היא התלמוד, וגם אומרים "ללמוד דף גמרא" וכו'. ובכן - מה הוא באמת? בברכת התורה וחג שמח יוסי

שלום לכבוד הרב,
ברצוני לדעת מה הכוונה בביטוי חז"ל "שמע מאחורי הפרגוד" כמו שנאמר על אלישע בן אבויה עפ"י משנת הרמב"ם.
תודה. אביחי רצון

לכבוד הרב,
מה המקור של הרמב"ם לסימני הזיהוי של המשיח בהלכות מלכים פרק י"א?

לכבוד הרב,

לכבוד הרב,
שאלתי את הרב את השאלה הזאת: בתחילת פרק י"ב בהלכות מלכים הרמב"ם כותב שאין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד, ועולם כמנהגו נוהג. מקור הדברים הוא דברי שמואל בברכות לד,

בהקדמה המופיעה ביד החזקה מציין הרמב"ם בכותרת את ארבעת ראשי הנזק. לכאורה הסדר אינו מתאים לאף אחת מהדעות בגמרא. ובוודאי שונה מדעת המשנה. מה הסיבה לסדר משונה זה?