הבנת דברי הגמ' בברכות
בגמ' ברכות נאמר אם באו יסורים על האדם יפשפש במעשיו... לא מצא יתלה בביטול תורה... לא מצא אלו יסורים של אהבה. המהרש"א בחידושי אגדות מעיר איך פשפש ולא מצא הרי אין צדיק בארץ... אלא שלא מצא עוון גדול, אז חוזרת הקושיא למקומה בשנית, הרי לפי שאלת המהרש"א הפותחת אין אפשרות לצאת מעניין העוונות לגבי הייסורים כי אין צדיק....
רציתי לטעון דבר בכוון אחר לדברי המהרש"א ולשמוע מה דעת הרב בעניין. חיוב מצות לימוד תורה קיימת לעד ואינה נפסקת אפילו לרגע אחד, שנאמר והגית בו יומם ולילה (לגבי דרשת הגמ' את הפסוק ראה דברי הרב י.