שמיעת מלאך
לכבוד הרב שלום ידוע שלשיטת הרמב"ם כל מצב של ראיית מלאך (ווכנראה גם שמיעת מלאך) הוא רק בחלום או במראה נבואה. שהרי אין למלאכים גוף או דמות הגוף וגם לא קול ממשי. איך הרמב"ם יסביר את הגמרא בתענית כא, א: אילפא ורבי יוחנן הוו גרסי באורייתא, דחיקא להו מילתא טובא, אמרי: ניקום וניזיל וניעבד עיסקא, ונקיים בנפשין +דברים ט"ו+ אפס כי לא יהיה בך אביון. אזלו אותבי תותי גודא רעיעא. הוו קא כרכי ריפתא. אתו תרי מלאכי השרת, שמעיה רבי יוחנן דאמר חד לחבריה: נישדי עלייהו האי גודא ונקטלינהו, שמניחין חיי עולם הבא ועוסקין בחיי שעה! אמר ליה אידך: שבקינהו, דאיכא בהו חד דקיימא ליה שעתא. רבי יוחנן שמע, אילפא לא שמע. אמר ליה רבי יוחנן לאילפא: שמע מר מידי? - אמר ליה: לא. אמר: מדשמעי אנא ואילפא לא שמע. שמע מינה לדידי קיימא לי שעתא. אמר ליה רבי יוחנן: איהדר ואוקי בנפשאי +דברים ט"ו+ כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. רבי יוחנן הדר, אלפא לא הדר. עד דאתא אילפא - מליך רבי יוחנן. אמרו לו: אי אתיב מר וגריס לא הוה מליך מר משמע שרבי יוחנן שמע מלאך בהקיץ ממש. והרי מה שייך "לשמוע" מלאך? למלאכים יש קול כמו של בני אדם שאפשר לשמוע אותו? האם הכוונה כפשוטה?
שני גדולי תורה אלו שקלו לצאת מעולם התורה לעולם העסקים לצורך פרנסתם שהיתה דחוקה ביותר. הם התיישבו תחת כותל רעוע, שיש סכנה לשבת שם, ואכלו פת. לבטיהם היו קשים ביותר, ובשיקולים השכליים (=שני מלאכי השרתI, רבי יוחנן הרהר שמא חלילה עלול הכותל להתמוטט עליהם, במיוחד שהם כעת עוזבים את עולם התורה, וזהו קטרוג כלפיהם. שהם עוזבים חיי עולם ונפנים לחיי שעה (פרנסה). אבל ר' יוחנן הרהר שנית שיחזור לעולם התורה, ובזכות כך ינצל מן הקיר הרעוע, ושאולי בקרוב יתמנה להיות ראש ישיבה, ובכך תיפתר בעיית הפרנסה שלו. לעומתו אילפא לא הרהר דבר מכל אלה, כי כנראה כבר היה שקוע בתכניו של העתיד בעולם העסקים. לכן ר' יוחנן חזר לעולם התורה ועלה מעלה מעלה וגם נתמנה להיות ראש ישיבה. ואילפא שקע בעולם העסקים. כששמע אילפא שחבירו ר' יוחנן נתמנה להיות ראש ישיבה, התחיל להרהר שמא טעה בהכרעתו, כשלא חזר לעולם התורה עד כדי כך שחשב אם בכלל טובים לו חייו ממותו (עלה לתורן האנייה ואיים להתאבד). אולם הוא התנחם בכך שהוא הוכיח לרבים שידיעותיהם בתורה הם רבות, וכנראה שקבע עתים לתורה.