1. אין השטח שטח פרטי, אלא ציבורי, מותר, אם אין באותה נטילת עפר קלקול רשות הרבים, כי לגבי נטילת עפר מועט, קיימת הבנה של כלל הציבור, שרשאי אדם ליטול עפר מועט מרשות הרבים, לצרכיו הפריים, כל שאין באותה נטילה נזק. ואלו הם מעשים שבכל יום. בגמרא מצאנו, שאדם סיקל אבנים משדהו הפרטי לרה"ר, והחכם שראה אותו אמר לו מדוע הוא מסקל משדה שאינו שלו לשדה שהיא שלו (=רה"ר). ואותו אדם לא הבין את דברי התוכחה של אותו ח כם. לימים אותו אדם התמוטט מבחינה כלכלית, ומכר שדהו, ונותרה לו רק רה"ר שיכל לשהות בה, ושיש לו זכות בה.
2. הלכה זו שהזכרת אותה, אינה מצויה בדברי רבינו, אף שמקורה בתלמוד הבבלי, ואין בדברים האלה לדעת רבינו, לועג לרש. אבל היא נזכרה בשוG, אבל יש שצימצמו אותה רק כשחוטי הציצית נגררים על הקברות.