1. כל אבידה שלפי נסיבות הימצאותה היא בוודאי לא נפלה, היא דרך הינוח, ואין ליטלה ממקומה. כגון מטבעות אלו על גבי אלו, או כלי על קיר או על עץ כיו"ב.
2. לעומת זאת, דרך נפילה, כל שניכר שהאבידה נפלה, ולא הונחה, כגון מטבעות או פירות או אביזרים מפוזרים. או כלי באמצע רשות הרבים וכיו"ב.
2. כל שמשמש בכיסו, ויש להניח שיודע שנפלה אלו אבידה, ואין בה סימנים, בוודאי שהתייאש. או כל דבר קטן שיש בו סימן ואשר נפל ברה"ר, ואשר יש יסוד להניח שהמאבד מניח שהוא נדרס בביש או נרמס, ונשחק הסימן, יש יסוד גדול להניח שהתייאש. ואם לאו, כל שהאבידה עם סימן, יש יסוד שלא התייאש, ואינה של המוצא, גם אם הכריז כראוי.
3. אם יש סימן, יש להכריז ביישוב בישיבה. כדין פרוטה כדין מאה, ולפעמים אין המאבד יודע שאבד לו עפרון או מחק מאחר ואינו בשימוש מתמיד כמו כסף.