כאשר אנו בלב המלחמה, בה נופלים, לצערנו, רבים מבני הציונות הדתית בהגנה על המולדת.
אינני מכיר את האיש. אני יודע שהוא סופר ומשורר, אבל הייתי מציע לו ולשכמותו, שהם משכילים וציונים, קצת ענווה, ויותר הסתכלות מעמיקה בדרך המהות הלאומית של עמנו, ייחוד וייעודו, שהרי איננו עם רק של עכשיו, ואיננו עם רק של גאולה, אלא של גלות בת אלפי שנים ושל גאולה.
ילמדנו סופר נכבד זה, כיצד לפי הבנתו, התקיים עמנו במשך אלפי שנים בתפוצות העולם, ביבשות השונות, בלי מדינה, אם לא בגין אמונתו, ואם לא בגין תורתו, ואם לא בגין חזון נביאי ישראל, שהבטיחו ששוב נושב לארצנו הקדושה, שנפנה אותה ונבנה אותה.
ולכן כדאי שסופר נכבד זה יאמץ לעצמו גישה מכילה יותר, מפוכחת יותר, שרואה בכל חלקי העם, חילונים ודתיים, כוחות חיוניים לעצם קיומנו ולעצם התהוותנו כעם ששב לארצו, וחי מחדש כעם ריבוני בארצו, הלוחם ללא חת למען קיומו בארצו, והעמל במסירות נפש לבנות את ארצו.
ובהסתכלות כזו יגלה אותו סופר נכבד, שהחילוניות תורמת מאוד לציונות המעשית, והדתיות תורמת לציונות החזונית והייעודית.
ושתיהן עתידות להתקרב זה לזו, ואף אחת מהן אינה גידול ממאיר, ככל שהן פועלות ויפעלו להתקרב זו לזו ולפעול במשותף, כל אחת במאפייניה, למען ריבונות עמנו בארצנו, ולמען מימוש ייחודנו וייעודנו להיות עם ערכי, מודל לכל אומות העולם כדבר הנביא, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים.
