שלום מארי ערוסי
ראיתי באתר מורשת תשובתכם וזה הנוסחה

שלום וברכה,
שלום לכת"ר,
מדוע מצד אחד אסור לענות אמן אחר אשכנזי המברך על הלל מדולג, ומאידך גיסא מותר, ואף יוצאים ידי חובה בקידוש של אשכנזי עם יין שלדידן ברכתו שהכל ?
בברכה,

דברי הרב מנדלביץ אינם מדויקים - נו, נעבור.
מזעזע לשמוע אותך קורא בזלזל את העולים האלה "אספסוף". האם זו גישה ראויה למי שאמור לדון בגיורם???

לענייני: הפתרון והשלב הראשון הוא "מה שנעשה עשוי". תמציתו:
על הרבנות להודיע שכול הגיורים שנעשו עד היום וכל גר וגר שמל וטבל יירשם אצלה כיהודי. כשיבוא להירשם, יש הזדמנות "לצור קשר" אתו.
מי שהוא עכשיו בתהליך גיור באחד מבתי הדין לגיורים ימשיך את הכנתו. אם וכאשר הוא יתקבל על ידם, כנ"ל הוא יירשם כיהודי.

שלום לרב משום מה היום לא הייתי בטוח שהנחתי תפילין בבוקר ולכן לאחר העבודה הנחתי שוב ללא ברכה לאחר מכן התברר לי שזה היה רבע שעה אחרי השקיעה האם זה עוד נחשב זמן בסדר ויצאתי ידי חובה מכל השיטות במידה ולא הנחתי בבוקר?

שלום וברכה האם עפ הגמרא בעבודה זרה סוף דף יז עמוד א' ניתן להבין שיש אפוטרופוס לעריות? (הרי הוא סמך על עצמו)
תודה רבה

האם מי שרוצה ללכת בדרכו של הרב קאפח, ולפסוק כרמב"ם, צריך ללמוד בישיבה הגבוהה גם את שאר הראשונים? האם אפשר ללמוד רק את פירוש הרב קאפח לרמב"ם בשביל להבין את הרמב"ם? האם די בכך בשביל לגדול בתורה ולהיות תלמיד חכם? או שמא צריך להפגש וללמוד גם את שאר הראשונים ואת השו"ע ונושאי כליו, אע"פ שאין דרכי לפסוק כמותם? ומה הדרך בלימוד האמונה? האם ללמוד רק ראשונים? האם ללמוד אותם לבד בלי הדרכה זה בסדר, או אפשרות להבנה לא נכונה וחסרה? ואיך גדלו בתימן להיות ת"ח? השאלה לא נובעת ח"ו מחוסר הערכה לגאון העצום, אלא מתוך מפגש עם תלמיד מסויים שטען כך, ואין אני מבין את ההדרכה הזו שקיבל ממישהו שהיה תלמידו של הרב קאפח.

שלום מארי ערוסי
מאכלות אסורות פרק ט הלכה ה השוחט עוף ונמצא בו ביצים גמורות מותר לאכלן בחלב ומארי קאפח ז"ל מביא רשבא באות זאן רשבא כתב שביצה גמורה פה היא רכה אלא שיש לה חלמון וחלבון וקשה לי מפרק ג הלכה ח בהמה טהורה.....וזה משנה בעדיות ופירש רבינו בשר המשנה שם וז"ל ואן כאן פי קשרתהא לין ולו איסר שי פהי חראם לאנהא מן ג'מלה אלאמעא וכפרוש המשנה למה מארי מחלק בין פרק ג לט לפי פירוש אין חלוקה הכול נחשב כבני מעים ואז אסור בחלב

שלום לכבוד הרב שליט"א.
בתקופת הצבא הייתי הולך כל השירות עם כובע מצחיה. לא כי התביישתי ללכת עם כיפה, אלא כי היה לי יותר נח שלא בודקים אותי על אורך השיער. מבחינתי כובע מצחיה היה כמו מלבוש. כמו שאני לובש מכנסיים וחולצה, הייתי שם כובע. הכובע הפך להיות חלק מההופעה החיצונית שלי והראיה שאפילו בלילה הייתי הולך עם כובע מצחיה. בשבת, הייתי חובש כובע מצחייה. מטרת חבישת הכובע בשבת היתה כחלק מההופעה החיצונית שלי, ללא קשר למזג אויר. האם לדעת מרן השולחן ערוך עברתי על איסור?
תודה וכל טוב.