אם יהיה דינו לענין הנחת תפילין כאטר, איזו יד תיחשב כ"יד כהה"?

מהו המבחן הקובע לענין הנחת התפילין, רוב הפעולות של האדם או פעולת הכתיבה?

מהי הפשרה שקובע הגר"ע יוסף בדין הנחת התפילין ליהודי בנסיבות אלו?

לשיטת הרמב"ם השיעור המינימלי לציצית, 4 אצבעות ( 8 ס"מ) ואילו לשיטת רבינו תם, 12 אצבעות ( 24 ס"מ). כיצד פסק מרן השו"ע בנושא הנדון? בנסיבות שנתגרדמו חוטי הציצית, היש לחשוש לכתחילה לשיטת ר"ת?

כלי תחבורה שמופעלים בשבת ע"י גויים, באילו נסיבות יותר ליהודים להצטרף לנסיעה בשבת?

חכמי ישראל גזרו שאין להפליג בספינה שלושה ימים מלפני השבת, האם ניתן להחיל גזרה זו גם על טיסה במטוסים?

לשיטת הרמב"ם שמעל עשרה טפחים איסור תחומין הוא מדרבנן, האם איסור זה גם בנסיבות של כדור פורח באויר?

מהי השיטה ההלכתית לדעת הרמב"ם ומרן ומהי השיטה ההלכתית שעל פיה פוסקים חכמי אשכנז?

חתך מאכל בסכין דמי, דהיינו: סכין שחיתך בו הבשר לפני הכשרתו, האם יאסר המאכל?

חתך מאכל בסכין בשרי נקי, היש נסיבות להיתר המאכל עם חלב ללא חשש איסור?

האם נסיבות אלו נחשבות כמצב של בדיעבד שלפי הרמב"ם יצא ידי חובה אף אם רק הרהר בלבו?

מדוע מחייב הרמב"ם במצוות קרית שמע בשעת הדחק אין מספיק בהרהור בלב אלא נדרש שיחתך בשפתיו?

כיצד ינהג, איפוא, היהודי בנסיבות אלו כשהוזמן ע"י מעסיקיו הגויים או יהודים הרחוקים מיהדות?

האם יענה משום כבוד שמים למרות ההפסק בתפילתו או לא יענה ע"מ שלא יווצר הרושם של עבודת ה' שלא על בסיס מושכל?
מדוע, אם כן, מפסיקין בקרית שמע לכבודו של אבא, של רב, של מלך בשר ודם?
הניתן להקל בהפסקה בקריאת הזמירות או שהנוסח המיוחד שקבעו להם חז"ל בא לאותת שהעוסק במצווה פטור מן המצווה?

האם יש לחשוש שמאכלים חריפים עלולים לפלוט טעם מתוך הכלים שהם מונחים בם?

באילו נסיבות יש לחשוש ולאסור המאכלים החריפים שלא להשתמש בארוחה חלבית או בשרית למרות שהם בעצמם "פרווה"?

האם יש לחשוש ל"מליח כרותח" לא רק להפלטה והבלעה במאכלים אלא גם להפלטת טעם מכלים אף שהם נקיים?

לשיטת הרמב"ם, מה טעמה של נטילת ידיים שחרית האם רק בגלל סיבות הגיינה?

האם בנסיבות אלו יהיה פטור מברכה והרי מי שלא ישן אינו מברך: "המעביר שינה מעיניי"?

הניתן ללמוד מכהן גדול ביום הכיפורים אשר למרות שלא ישן נתחייב טרם עבודת ה' בקידוש ידיו ורגליו?

האם המדד לקביעת חיוב הברכה הינה "עד כדי שיתאכל במעיו". ומהי משמעותו של מדד זה?

הפליגו במסיבת אכילת הפירות שנמשכה שעות אחדות, האם יפקע מהם חיוב ברכה אחרונה על הפירות?

חכמי ישראל קבעו ברכת המזון אפילו על שיעור אכילת כזית. האם שייך לומר בנסיבות אלו "עד שיתאכל..."?

האם בגלל התיבול בתבלין יחשב ככבוש בדם שפרש ויאסר בגלל הכלל: "כבוש כמבושל"?

הרמב"ם פסק: ביצה שנתבלה בתבלין תרומה אסורה לזרים. האם ניתן ללמוד מכאן שאף הבשר המתובל יאסר?

באילו דרכים, אם-כן, ניתן להכשיר חתיכות בשר אלו אף לשיטת המקפידים גם על חליטת הבשר?