בחגי 3 הרגלים אנו קוראים מגילה שניים מקרא ואחד תרגום. מה מקור המנהג? ממתי התחיל מנהג זה?

השאלה משולשת: א. מה שיטת מארי. ב. מה שיטת הרב. ג. לפי כל שיטה, איך לנהוג לעניין עיטוף בטלית, הנחת תפלין, וברכה על אלה.

השאלה הראשונה:

בפירוש להלכות תפילה א, יב נראה שמארי קובע שאף בדוחק כלשהו, יכול לכתחילה להקדים ולהתפלל לאחר עלות השחר, כפי שנהגו אבותינו בתימן, וכי מנהג זה תורה גם לשיטת רבנו. 
לעומת זאת בתשובות לתמיר רצון, מס' 64, לכאורה יש סייג: לא מיד לאחר עלות השחר, אלא לפחות משיכיר - זמן טלית ותפלין. זה האמור בתשובה 64: 

שלום
האם הלכות תפילה (ו:ח) נותן ההגדרה של תורתו אומנותו למי שאינו עושה מלאכה כלל או האם יש הגדרה אחרת?

האם צריך לתרגם את התוכחה לפי ההלכה?  
ואם צריך לתרגם, האם המנהג שלא לתרגם גובר על ההלכה?
 

בהמשך לתשובת הרב בקישור

https://net-sah.org/audio/46765

אשמח לדעת מה המקור