היש איזכור בתלמוד לשיעורי המנות והמתנות ומה פסקו בנדון רבינו הרמב"ם ומרן השו"ע?
האם השיעורים המקובלים כגון: כזית, שווה פרוטה וכיו"ב אינו נראה כלעג לרש ולא כמשמח את המקבל?
כיצד ניתן, מבחינה פרקטית, לצאת ידי חובה של מתנות לאביונים בימינו בשיעור מינימום סביר?
האם רשאי הגבאי להעביר המותר של "מתנות לאביונים" לצדקה שאינה לצורך פורים?
מה כוללת מתנה לאביונים, האם גם ביגוד או מתנות אחרות שאינן קשורות דווקא לשמחת פורים?
הישנן הגבלות על העני לשימוש בכסף שקבל כ"מתנות לאביונים" לצרכיו השונים?
האם מצווה זו מוגבלת רק בדרך של משלוח לנזקקים או עדיף "שיהו עניים בני ביתך"?
האם ימתין עד שימצא עני והרי הוא מסתכן בהפסדם של הפרות או בבושה על הכמות המזערית שנותן לעני?
האם יכול לתת לעני שמכיר הלוואה בסכום מוערך לסכום המעשר השנתי וינכה ממנה את ההפרשות השוטפות של מעשר העני?
האם על בעל היבול לזכות לעני באמצעות אחר את מעשר העני שהוא מפריש?
מדוע קידשה תורת ישראל מלחמת חורמה בעובדי עבודה זרה והאם יש לכאורה ריח של גזענות בהתייחסות זו?
האם ישנם גבולות להיתרים של הקשרים עם עובדי ע"ז "משום דרכי שלום" או שזוהי לפעמים סיבה להיתר גורף?
האם מורה ההוראה צריך לשקול במקרים אלו גם את ההסתה של יהודים פורקי עול העלולה להגביר האיבה של הגויים לעם ישראל?
יש הנוהגים להפריש בימינו מעשר כספים.
האם מנהג זה הוא להלכה מבחינת מתנות עניים (עין בינונית 10%)?
אם כן, האם נותנים מהברוטו או מהנטו?
בנוסף, האם כל המעשר צריך להיות מופרש לטובת עניים, או שניתן להפריש חלק לישיבות, בתי כנסת, תשמישי קדושה(לעצמו/לזולת)?
האם הוצאות כגון משכנתא, בתי ספר וגני ילדים נחשבים לעניין מעשר כחלק מהברוטו או מהנטו?
אשמח לתשובה ע"פ שיטת הרמב"מ.
