מתנות לאביונים, האם יוצאים ידי חובה בהזמנת משפחה נזקקת לסעודת הפורים בביתו?
האם מצווה זו מוגבלת רק בדרך של משלוח לנזקקים או עדיף "שיהו עניים בני ביתך"?
האם רשאי הגבאי להעביר המותר של "מתנות לאביונים" לצדקה שאינה לצורך פורים?
מה כוללת מתנה לאביונים, האם גם ביגוד או מתנות אחרות שאינן קשורות דווקא לשמחת פורים?
הישנן הגבלות על העני לשימוש בכסף שקבל כ"מתנות לאביונים" לצרכיו השונים?
האם מצווה זו מוגבלת רק בדרך של משלוח לנזקקים או עדיף "שיהו עניים בני ביתך"?
האם ימתין עד שימצא עני והרי הוא מסתכן בהפסדם של הפרות או בבושה על הכמות המזערית שנותן לעני?
האם יכול לתת לעני שמכיר הלוואה בסכום מוערך לסכום המעשר השנתי וינכה ממנה את ההפרשות השוטפות של מעשר העני?
האם על בעל היבול לזכות לעני באמצעות אחר את מעשר העני שהוא מפריש?
יש הנוהגים להפריש בימינו מעשר כספים.
האם מנהג זה הוא להלכה מבחינת מתנות עניים (עין בינונית 10%)?
אם כן, האם נותנים מהברוטו או מהנטו?
בנוסף, האם כל המעשר צריך להיות מופרש לטובת עניים, או שניתן להפריש חלק לישיבות, בתי כנסת, תשמישי קדושה(לעצמו/לזולת)?
האם הוצאות כגון משכנתא, בתי ספר וגני ילדים נחשבים לעניין מעשר כחלק מהברוטו או מהנטו?
אשמח לתשובה ע"פ שיטת הרמב"מ.
לק"י
שלום לכבוד רבנו,
במסכת פאה פרק ה' משנה א' כותב רבנו שאין הלכה כרשב"ג בעניין הרוח שפיזרה את העומרים.
במשנה תורה הלכות מתנות עניים פרק ד' הלכה ה' כותב רבנו שאומדים את השדה (כדעת ת"ק) ולאח"כ כותב שנותן שיעור של ארבע קבין לכל בית כור (שיעור מהגמרא בבא מציעאה בביאור שיטת רשב"ג).
בהערות מארי על פירוש המשנה ועל המשנה תורה במקומות הנזכרים, כותב שרבנו פסק כת"ק, ושיש כאלו שאומרים שבפירוש המשנה פסק כת"ק, ובמשנה תורה חזר בו ופסק כרשב"ג ושהוא לא רואה כך.
לק"י ו י"ה אד"ב תשע"ו
כבוד הרה"ג רצון ערוסי שליט"א
כנהר שלום
שמעתי מפי תלמיד חכמים ש״כל הפושט ידו ליטול נותנין לו״ היינו ההגדרה לסוג שני העניים שחייב לחלק להם ביום הפורים, ומאחר שחלק לשני עניים כפי ההגדרה הנ"ל אין צריך לפי קו הדין ליתן ביום הפורים למי שפושט יד (כמובן שאינו יודע פרטים על הפושט). ואף אם טרם נתן לשני עניים אין צריך ליתן למי שפושט יד כשמכוון שיתן מעות פורים לשני עניים הידועים לו שהם נזקקים באמת. לפי קו הדין האם נכונים הדברים הנ"ל?
בכ"ר
שמעיה אפל
מדוע קידשה תורת ישראל מלחמת חורמה בעובדי עבודה זרה והאם יש לכאורה ריח של גזענות בהתייחסות זו?
האם ישנם גבולות להיתרים של הקשרים עם עובדי ע"ז "משום דרכי שלום" או שזוהי לפעמים סיבה להיתר גורף?
האם מורה ההוראה צריך לשקול במקרים אלו גם את ההסתה של יהודים פורקי עול העלולה להגביר האיבה של הגויים לעם ישראל?
כהנים שיש ברשותם תעודת יוחסין, האם נוכל לסמוך על כך כדי שאלו יאכלו תרומה?