מדינת ישראל כמדינה יהדותית במקרא ובחז''ל

כבוד הרב השלום והברכה, איך לנהוג ביום העצמאות מבחינת ההלכה לאור הקורה אותנו במערכת המדינית (לא רק הממשלתית), הגירוש מגוש קטיף, חרב הגירוש המונפת על יהודה ושומרון, שוחד ורמאות בכנסת ובנבחריה, הערבים בכנסת, החינוך הממלכתי, וכו'. אני מדבר על הלל, הודיה, ושאר טקסים ממלכתיים? האם להתייחס לכל הנושא במבט עינו של ר' עקיבא לאחר חורבן הבית? או שאין מה להשוות כלל?

אבקש לשמוע את דעתו של הרב בנושא חגיגות יום העצמאות שחל בספירת העומר, האם מותר להצטרף להופעות ולשמוע שירים חסידיים, או לאו? ילדי לומדים במסגרות שונות, בני שלומד בתלמוד תורה שומע איסור מפאת הספירה, ואילו בני שלומד ב"נעם" מתחנך לציון יום זה באוירה תורנית, תוך שמיעת מוסיקה. מה דעת הרב בעניין? לתשובה דחופה אודה.

שלום לכבוד הגאון הרב רצון ערוסי שליט"א

פורסם שהרב זלמן מלמד הורה לקרוא מחר "הלל שלם בברכה". האם דברי חז"ל בנוגע לקריאת ההלל בברכה יכולים באמת להתפרש לשתי פנים כל-כך שונות כך שתלמיד חכמים אחד יגיע למסקנה שאין ספק שחובה לברך על ההלל ביום כזה בעוד תלמיד חכמים אחר יורה בהתאם לאותם דברי חז"ל שאין לקרוא את ההלל כלל? הרי כידוע לנו אין להתייחס בקלות לאפשרות של אמירת ברכה לבטלה.

לכבוד הרב,
שלום וברכה.
שאלותיי:
1. כת"ר בהלכות חנוכה (ג ו) "ולא תקנו הלל בפורים, שקריאת המגילה היא ההלל". וכתב שם מורנו הרב יוסף קאפח שפרוש (מגלה יד א) "קריאתה זו הלילא" הוא שחז"ל לא תקנו בפורים קריאת הלל, מפני שלהוספת קריאת הלל נצרכת סמכות נבואית. אך לכאורה אפשר לומר שכונת רבנו שלא תקנו הלל בפורים מפני שכבר קריאת המגילה היא ההלל, ואין צורך לומר הלל, ועוד שבקריאת מגלה יש פרסומי נסא, משא"כ בהלל. ואת הגמרא בשבת (קיח

מדברי הרמב״ם מהלכות בית הבחירה פרק ו הלכות (יד)-(טז) מובן שקדושת המקדש נובעת מהשראת השכינה במקום ולכן היא אינה בטלה לעולם. הדבר אינו תלוי בקיום בית המקדש ולא ביציאת עם ישראל לגלות. לכן, מסביר רבנו שבימי בית שני לא היה צורך בקידוש מחדש של הר הבית והיה ניתן להסתפק בפעולה סמלית בלבד. כמקור לדבריו, המבחינים בין קדושת הבית השני לקדושת הארץ, רבנו מביא את דרשת חז"ל ״אע״פ ששוממין  בקדושתן הם עומדין״. ומרחיב אותה לגבי משמעות הקדושה ועמידתה לעד.     

לק"י לכבוד מו"ר הרב רצון ערוסי הי"ו.
1. כפי הידוע לי מו"ר מארי קאפח זלה"ה התנגד לאמירת הלל בברכה ביום העצמאות, מפני שהוא סבר, שאין לנו את הסמכות כמו לאנשי כנסת הגדולה להוסיף הלל בברכה. אם זו היא אכן דעתו, אז מדוע לשיטתו אין אומרים תחנון ביום העצמאות (שיח ירושלם)? מי נתן את הרשות לבטל את התחנון (כמובן לשיטת הרמב"ם ולא כשיטת האחרונים שביטלו הרבה ימים מלומר תחנון)? (ברור לי שמארי שמח ביום גדול וקדוש זה ואמר מזמורים, סעודה וכו').

לא מזמן, בשיעור אחר, הוסבר לנו שההלל הינו המנון אמוני ולכן יחיד לא רשאי לקרוא אותו בראש חודש. האם מפאת היותו המנון אמוני עלינו לשיר אותו ביום העצמאות מאחר שאין ספק שהצלחת צה"ל בכל מלחמות ישראל מאז קום המדינה הייתה תמיד כרוכה בנסים רבים?