האם מילה משותפת, ע"י שני מוהלים, דוחה שבת?

מאחר ונולד לו בנו בכורו ויום שבת והמילה אמורה להיות בשבת ומאחר הוא עצמו איננו מוהל הוא מעולם לא מעל אבל הוא היה רוצה מצווה בו יותר מבשלוחו והיה רוצה שהמוהל יכין לו את הכל והוא רק יחתוך את העורלה ואילו את ההשלמה, הפריעה, הכל והמציצה יעשה המוהל המקצועי. האם הדבר הזה מותר ביום שבת או לא? כי הרי הדבר פשוט שמילה ביום השבת מתבצעת מהחל עד כלה. כי המילה דוחה מילה בזמנה דוחה את השבת רק מכשירי מילה לא דוחים את השבת אבל המילה על כל שלביה מתחילתה ועד סופה דוחת השבת ואם כן מה הם צדדי הספק אשר גרמו לו לשאול את השאלה מאחר והשולחן ערוך מרן בשולחן ערוך יורה דעה סימן רסו סעיף יד כתב יש להיזהר שלא ימולו שני מוהלים מילה אחת בשבת שזה ימול וזה יפרע אלא המל הוא עצמו יפרע כלומר כאילו תאמרו שמילה בזמנה דוחה שבת הנמלא אם אחד מבצע את מצוות המילה מתחילתה ועד תרופה. אבל אם אחד מבצע חצי מצווה אז אין חצי מצווה דוחה שבת. מצווה שלמה דוחה את השבת. לא חצי מצווה. ולכן המילה ביום שבת לפי מרן השולחן ערוך צריכה לעשות על ידי מוהל אחד ולא על ידי שני מוהלים. בדרך כלל אנחנו וזה רוב העולם המכריע כך מתנהגים. שהמילה נעשת על די מול מקצועי אחד מתחילה ועדו. אבל באשכנז היה מנהג לכבד שני מועלים, אחד למול ואחד לפרוע. ולכן מרן מתוך דיוקים בגמרא, זה לא גמרא מפורשת אבל דיוקים מגמרא, הגיע למה שהגיע שיש לזהר שלא ימולו שני מוהלים מילה אחת בשבת. שזה המול וזה יפרע אלא המל הוא עצמו יפרע הגה הרמה משיג עליו ואומר ולא מצאתי ראיה לדבריו ואדרבה נראה לי דשרה דהמילה דחיה שבת כמו עבודה במקדש שכמה כהנים היו עובדים ומחללים שבת ומאחל בשבת ניתן לדחות הרי הוא כחול לכל דבר כלומר ולא באו ואמרו חצי עבודה במקדש אלא הכהן הזה עושה חלק מן העבודה וזה עושה חלק מן העבודה וכולם ביחד זה דוחה את השבת אמנם הגאון דברנה אומר הראיה הזו היא לא כל כך רעיה כיוון ששמה הותר שבת אצל עבודת המקדש ועוד שאצל מילה רק דחויה השבת אבל ארמה כך אומר שהראיה של מרן איננה ראיה ולא עוד אלא הוא מסכן ואומר ועל כן טוב להחמיר לכתחילה אף על פי ש דינה נראה לי מה שכתבתי ולא עוד אלא יש תשובה לרמ בתשובה שלו שבו הוא מתיר לחלוטין וערוך השולחן מביא את התשובה הזו בסימן ר סו בסעיף בסעיפים כד כה ולא עוד אלא הוא אומר שאפילו מרן בבית הבית חזר בו כאילו מלאסור על שניים לבצע את המילה ורבנו לא זכר דין כזה. אז לכאורה שניים יכולים לעשות את המילה. עד כאן. אבל מרן מביא עוד חידוש הלכה באותו סימן, סעיף ז'. אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת. שמה יקלקל ונמצא מחלל שבת. ואם כבר מל פעם אחת מותר ואפילו אם הוא אוהביו. עד כאן. כלומר אומר מרן בשבת הולכים על בטוח, לא הולכים על ספק. ועכשיו עוד לא מדבר על האבא, הוא מדבר כלל. יש לך מועל מקצועי מיומן, הוא ימול ביום שבת. מוהל שעדיין אין לו סטאז', אין לו שימוש, עוד לא מל מעולם, אפילו שהוא יודע את דיני המילה, לא ימול בשבת. למה? שלמה יקלקל. והרי כל זה נעשה אם יעשה את המצווה. ואבל אם הוא כבר מל פעם אחת אין צורך בשלוש פעמים כמו אצל שחיטה אלא מל פעם אחת מותר ואפילו האבא כך אומר מרן גם לדין הזה אין אין מקור בתלמוד ולא בדברי רבנו שהוא בדרך כלל מתפוסק כמו התלמוד אלא זהו חידוש דין של תרומת הדשן אבל הוא חידוש דין מתקבל על הדעת אלא מה ברור מעלי כל ספק שאנחנו נאמר שלענו דעתנו עליבה דהרמבם לא יבטלו מצוות מילה רק משום שלא מצאנו מוהל מיומן. אבל דבר אחד ברור מעל כל ספק שאם יש לכה עדפה בין שניים, בין מוהל מקצועי מיומן ובין מוהל שטרם מל ווודאי שבשבת נצטרך להעדיף את המועל המקצועי על פני המהל שעדיין לא מל. ולכן באמת מהבחינה זו ילקות יוסף כותב שיש יש מי שאובר שאם מביא הבן מל פעם אחת ויש שם מוהל אחר, עדיף שאדם אחר ימול ומתוך שהוא בהול על בנו, יש לחוש שמה יקלקל. כלומר שאם אנחנו מדברים על אבא ומוהל מקצועי אין ספק בדבר שיש להעדיף את המהל המקצועי המיומן על פני אבא שמה בתוך בעלתו הוא עלול לקלקל. אבל מעבר לעניין הזה, כל העניין של מצווה על האב למול את בנו. התורה אמרה שבאמת האבא מצווה למול את בנו. ואם האבא לא מל את בנו, אז בנו כשהוא יגדל יצרך למול אותו. אלא שבינתיים אם האבא לא מלך את בנו, בית דין עצמם מצווים למול אותו. לא להשאיר ילד יהודי ערל. אבל אם קרה מקרה שלא האבא מעל ולא בית דין מל כשהוא יגדל הוא יצרך למול את עצמו. אבל מה זה נקרא שהמצווה על האבא למול את בנו? הדבר פשוט שאם באמת הוא מוהל מקצועי ומיומן אז מצווה יותר בשלוחו. אבל אם איננו מוהל אין הכוונה שהוא יעשה את בנו לשפה ניסיונות. אם הוא בעל אומץ לב ובעל ידע. אין מניעה. אבל אומר אומר הגאון מבינה ש אומר סליחה הרב שלמה זלמן אויבך שאם האבא מצטער ויש לו צער ומרתטט אז יכול להיות שאין עליו מצווה בו יותר בשלוחו אלא מצווה שימנה מישהו אבל לא שעשה למרות הרעה שלו או יותר מזה אומר הרב שלמה הזבח אם תוצאה מהמילה הבלתי מיאומנת שלו, הבן שלו יצטאר, התינוק יצאר, אין לכאורה, אומר הרב של זן בן בך, אין היתר של מצווה בו יותר בשלוח אם הוא יגרום צער לבן שלו. לכן נכון האבא מצווה למול בנו, נכון שמצווה בו יותר בשלוחו, אלא שאפלו ביום חול אנחנו נראה אם האבא עלול להיות מרתט ועל די כך יגרום צער לבן הרי מצווה בו לא קיימת אלא הוא מנה שליח ודאי בכך זה הפלו ביום חול כל שכן ביום שבת שמצטרפות לנו דעות פוסקים שאף על פי שרבנו לא הביא אותם הם דעות שמסתברות הם דעות שמתקבלות על הדעת שם היקלקל ולכן אף על פי שבימנו כל מה שעושה האבא שיש מול מקצועי לידו הוא רק חיתוך העורלה כי את הכל מכין ה איך קוראים מכין המוהל המקצועי אבל כבר עיניי ראוב ולא זר שבהגיע האבא ואפילו אבות שנראים קשוחים ביותר דברתנים בשביל לברך את ברכת להכניס בריתו של אברהם אבינו והם עומדים נוכח דמעות נושרות להם מעיניהם מעודות ואני כל הזמן תופח להם רק צועים כדי לחזקם או לעמצם ראיתי גם כן כשב בא לחתוך בעית שלו ככה רועדת אז אסור רבותיי שבנסיבות כאלה ניתן הילד לשון זה ביום חול כל שכן ביום שבת לכן אבא שרוצה לקיים מצווה בו יותר מבשלוחו אז כדאי קודם כל שאתהז במקומות אחרים ויש גויים שעושים בהם עליהם את הסוג לפחות לראות אם יש לו את האומץ ולהתחיל ביום חול אבל לא ביום שבת רבי חני בן