היש לברך שהחיינו על מצוות בדיקת חמץ החוזרת מידי שנה בשנה?

שאל השואל, האם צריך לברך שחיינו בזמן שהוא מקיים בדיקת חמץ? מצוות בדיקת חמץ. מצוות בדיקת חמץ בליל 14 לאור הנר היא מצווה מדברי סופרים והיא חוזרת על עצמה מדי שנה בשנה. וכידוע שהמצוות שחוזרות על עצמן מזמן לזמן מברכים עליהם שחיינו. האם מברכים על המצווה הזו שחיינו או לא? והנה באמת דנו הרבה פוסקים בעניין ורובם המכריע אומרים שאין מברכים וניסו לומר הסברים. מדוע אין מברכים? והסברים מאוד מאוד מגוונים. יש כאלה שאומרים שהוא מצטער ב עובדן החמץ ובעורו והדבר הזה קצת משונה שהרי מברכים שחיינו גם כשהאדם נמצא בצער כשאומרים לו שאבא שלו נפטר אז הוא מברך ברוך דיין האמת אומרים לו אבל אתה היורש היחיד אז מברך שחיינו בדיוק באותו רגע למרות שדמעות על פניו בגלל הסתלקות של אביו בשעה שברך דין האמת אז כך שהדברים קשים אבל אבל א איך קוראים? יש שאומרים בגלל שהיא סמוכה לחג. גם זה דבר תמוע שהרי אנחנו מברכים על הסוכה שחיינו, ישבת סוכה ועל הלולב. על הולליו שחיינו. למרות שברכנו לילה לפני כן שחיינו על הזמן של הסוכה, על זמן חג הסוכות ועל מצוות סוכה. בכל זאת זה דבר בפני עצמו וכן אנחנו מברכים שהחיינו לשמוע כל שופר למרות שלילה לפני כן ברחנו שחיינו על עצמו של הזמן וכן היו כאלה שאמרו בגלל שבדיקת חמץ יכול לבדוק אותה גם לפני הזמן ולו דווקא ליל 14 אז כך כאילו לא קבוע על הזמן אבל סוף סוף יהר מצווה שחוזרת על עצמה היא לא באה אלא בגלל זמן מסוים שנקרא פסח שיש בו איסור חמץ ובא לראה ובא להימצא ונראים הדברים שאכן באמת לא מברכים אלא שהטעם הוא אחר לגמרי דענו דעתנו כל מצוות שהן אין בהן מעשה אלא אמירה אמירה ועלמה אזי אין עליהן שחי יענו שהרי רבנו בתשובות א' סימן קמא נשאל היתחייב על קביעת מזוזה ולבישת תפילין וציצית כשהייתה לו מזוזה בנעקר בעשה אחרת או שנקראו התפילין שלו בעשה אחרים או שם ציצית חדשה וכן כל המצוות היתחייב בעשייתן ברכת זמן ללו ורבנו שם באותה התשובה מעריך שלא כדרכו שהוא מקצר מביא את המקור לתוספתא וקובע כללים הוא אומר והמצוות נחלקות בזה לשלושה חלקים הראשון בהם שכל מצוות עשה בין של תורה בין של דבריהם שמחייבת מזמן לזמן כגון סוכה ושופר ולבו ונר חנוכה ומקרא מגילה יברך עליהן שחיינו וזה ידוע מפורסם אצל כל אחד וכ והחלק השני כל מצווה שהיא קניין האדם הורכישת דבר כגון ציצית ותפילין ומזוזה ומעכה כמה לא היה יברך וכולי אבל ראינו שרבנו יש לו סוג מסוים זה נקרא מצווה מזמן לזמן ונתן לנו דוגמאות לא לו שופר סוכה נר חנוכה ומקרא מגילה אז באמת לאור הדברים האלה קשה. למה לא מברכים שחיינו על בדיקת חמץ? למה לא מברכים שהחיינו על אמירת הלל בחנוכה? למה לא מברכים שחיינו על מצוות ספירת העומר? הרי כל אלה מצוות שמתחצות מזמן לזמן. ולכן נראים הדברים שכאמור שכל מצווה שאין במעשה רק אמירה ועלמה אז אין מברכים עליה שהחיינו ספירת העומר גם שם אמרו בגלל שאנחנו עצובים על חורבן המקדש בגלל שהיא סמוכה אתמול בלילה ברחנו שחיינו בליל הסדר אז ממילא למחרת למה נברך שחיינו עוד פעם אלה טעמים קלושים וניתנים מדחות במחילה אחרי כבוד כל אומריהם אפילו שהם גדולי עולם כן כי כאמור אנחנו מוצאים ברכות שחיינו מן הלילה למחורת מן הלילה למחורת ו גם בזמן עצב. אלא כפי שאמרנו כל מצווה שאין בה עשייה רק מלל בעלמה אין בה שחיינו. ומשום כך באמת סבירת העומר אין מברכים באמת אמירת הלל בחנוכה שהוא מצווה מדברי סופרים הוא מצווה לגמור את כל ההלל אין מברכים שהחיינו תשאלו אותי ותאמרו הנה מקרא מגילה זה מלל ולמה בכל זאת מברכים שחיינו? התשובה בגלל שמקרא מגילה חייבים מתוך מגילה וממילא צריכים להכין מגילה. כמו שלשמוע כל שופר זה משהו אבסטרקטי מופשר אבל אי אפשר בל שופר צריך להכין שופר עשייה של שופר ולכן אין מברכים שחיינו מברכים שחיינו על שמוע כל סופר מברכים שחיינו על מקרא מגילה אבל כאמור על אמירת הלל בחנוכה לא מברכים שחיינו על סבירת העומר לא מברכים שחיינו כי זה רק מלל באלמה יתרה מזו על ההגדה בפסח זה מצווה מדאורייתא מספר ביצרים בלילה הזה בעבור זה בשעה שמצרור מצב ארוך לפניך אין בר שחיינו שמה תאמרו הרי ברך שחיינו על הזמן וממילא כבר סמוך לו אמירת האגדה אבל שוב מה יהיה אם לא לא הסתייעה בידו השמיכות הזו כגון קידש ואחר כך נתרעד נאלץ סו בית חולים חזר קלום שעה 12 אז ורק אז התחיל עם ליל הסדר האם יברך שחיינו על אמירת האגדה לא כי אמירת האגדה איננה מחוייבת להיות מתוך ספר כל כל שיאמר ויספר בניסא אותו לילה יצא בחובה ואם כן איפה כיוון שאין צורך בהכנה מעשית כלשהי אז אין צורך בברכת שחיינו גם בדיקת חמץ נראה למרות שאנחנו אומרים לאור הנר הרי סוף סוף אך סדרה לאורה נבדקת לאור החמה היא נבדקת וכן אם אדם יוצא מחנוכה לחוץ הארץ ויחזור בערב הפסח חייב לבדוק את הבית אז שוב אם זה תוך כדי ניקיון ואור הוא לא חייב דווקא עם נר כל שהוא בודק כתב ברמה ביכולת לבדוק אם כן איפה כיוון שבדיקת חמץ היא עיקרה מן התורה תשביטו זור מבתיכם משביטו מליבו רק חכמים הוסיפו על מצוות התורה שיהיה בבדיקה ובעור בחיפוש וברדיפה פיזיים ממשים בגוף החמץ לכן לא מצאו חכמים לנכון לקבוע שהחיינו על ברכה על מצווה זו שכאמור יסודה הוא במחשבת הלב באמירה לבד. זהו הנראה לנו הטעם המסתבר כדי שיוכל להיות בריח התיכון שמבריח מן הקצה לקצה וכל אותן מצוות שחוזרות מזמן לזמן ושאין עליהם ברכת שחיינו. אחרת אם נטפל בעיון נקודתי כל מצווה בפני עצמה ונאמר טעמים הם לא יקאימו אותם טעמים למצוות אחרות. ואנחנו הרי צריכים ליצור כללים לתורה, ליצור אוזניים לתורה משום כך נראה שזהו הטעם מדוע אין בר שחיינו על בדיקת חמץ על הלוחנוכה על על ספירת העומר ואחרי יוצא בזה רבי חני בן לכן על ברכת החמה בעזרת השם כשנלמד עליה רבי חני