עאציד או קניידלך מקמח מצות, מהי ברכתו?

שאל השואל ואמר מה דין הברכה למי שאוכל קמח מצות של ימינו? ובכן, כדי להבין את השאלה, עלינו קודם כל להסביר ולומר שהקמח שעליו דיברו בתלמוד הוא קמח מחיתים וקמח מחיתים או קמח שעורים. אמרו חכמים בתלמוד וכך נפשה ההלכה שאדם שאוכל קמח כיוון שזה לא נוהג לאכול קמח בטלה דעתו אצל כל אדם משום כך מברך שהכל נהיה בדברו. אבל אם המנהג באותו מקום הורגילים לכך ל לאכול קמח עצים או קמח שעורים אזי מברך על הקמח בורא פי האדמה כיוון שהחיטים והשעורים אם אדם קולע אותם ואוכל אותם מברך בורא פרי האדמה עכשיו שהוא כוטש אותם מברך על כמו דין מינם כמו דין המדגוג אם אדם עשה מדגוג מאפונים קטש אותם היטב היטב ואכל מברך בורא פי האדמה אף על פי שכבר אין עוד צורת העיגולים כלל ועיקר וכן בוטנים וכן שקדים אם אדם קטש את השקדים הדק היטב היטב הדקע עד שלא נראה בכלל זכר לשקד מברך בורא פי העץ כלומר שינוי צורה איננו משנה את דין הברכה ולכן אותו דבר בקמח או קמח סעורים במקום שרגילים לאכול קמח כזה מברך על זה בורא פרי האדמה הוא מקום שאין רגילים לאכול קמח כזה נגרעה נגרעה הברכה וירדה דרגה ומברך ברכה כללית שהכל נהיה בדברו מכאן אנו עוברים לקמח מצות בימינו לפי שאלת השואל מה מאפיין את קמח מצות של ימינו בכך שמצות שכבר נא קודשים אותם וכידוע המצות של ימינו הם קשיחות ואז קודשים אותם הד כתב כתב הדק וזה נקרא כמח מצות אבל הם כבר נאפו הם כבר פת ועכשיו זה מדגוג של פת מדגוג של גמז מה ברכתו המוציא לחם מן הארץ אף על פי שאין צורתו ניכרת כיוון שזה מקורו מהפ אומנם על הפטות נאמר שאם יש כזית בכל לג' ולג' כל חתיכה וחתיכה מברך המוציא אין בו כזית מברך בורא מני מזונות מורי אומר שההלכה זו לא סברה רק ההלכה והוא טוען שאם יש ב חתיכות של הפ של הפטות כזית גם משתנתה הצורה מברך המוציא לחם הארץ אבל אם בפירורים של הפטות היו פחות משיעור כזית קטנים קטנטנים פחות פחות משיעור כזית עדיין מברך המוציא אלא אם כן נשתנתה צורת הפת כלומר לדעת מורי הדין של צורת הפת גורע רק בפטות שהוא דרך בישול דרך בישול והוא פחות מכזית ונשתנתה צורתו אז מברך בורא מיני מזונות אבל כל שאיננו דרך בישול אלא מדובר בפת קשיחה כמו גמז או כמו המצות התעשייתיות של ימינו אזי אם הוא כוטש אותם כתב ואוכל את הקמח הזה מברך עליו המוציא לחם מן הארץ זה רגע רגע רגע רגע, ובאמת ובאמת שתוצאה מכך עלינו לדעת שאדם אשר אה הוא זקן או חולה ואינו יכול לאכול כזית מצה, התירו לשרוות לו את הכזית מצה במים, אבל יש כאלה שמחמירים מאוד מאוד ולא אוכלים שרויה וטעמם אמם בגלל שתתם באפייה באפיית המצות אבל מה יעשה זה כן חולהם אין אפשרות לשרוט ויש כאלה שאומרים לשרוות במים זה תפל והרי המצות שלהם גם בלי מלח היה אחל צפל מבלי מלח ולכן דנו אם מותר לשרוט את המצה ביין ובשאר משקים והמשנה ברורה מביא חילוקי דעות בזה אם זה ביטל טעם מצה כמו שאמרנו שאם בישל מצה לא יצא או אם ובטל טעם מצה לא בגלל ששינה צורת המצה בטל טעם מצה אז אולי גם על ידי שריה ויין שאר משקים בטל טעם מצה ולא יוצא או שמותר כי עדיין סוף סוף לא לגמרי נבטל נתבטלה המצה בין כך ובין כך ברור שזקן או חולה אשר אינו יכול לאכול כזית מצה וקשה לו לאכול שרויה הן בגלל שהוא מהמחמירים ולא אוכלים שרויה או בגלל שזה תפל וגם הוא חושש לשיטות שאלו שאומרים שלא יטבל אפילו אפילו ביין בשאר משקים האם יכול הוא לצאת ידי חובה באכילת הקמח מצות של ימינו הקדוש או לא אומר המשנה ברורה כן בסימן תעא אה איך קוראים בסעיף ב הרמה אומר מצא מצא שנאבק תוקנה ואחר כך נתפרדה ונלושה ביין ושמן אינה נקראת מצה עשירה ואסורה לאכול לאוכלה בערב פסח אומר המשנה ברורה א בנלושה דלו נלושה אם יש לנו קמח מצות ולא נלושו והאדם רוצה לאכול בערב פסח א קמח מצות של ימינו אומר משנה ברורה בסעיף קטן יח פשיטה דאסור כלומר הרי יש לנו איסור לאכול מצה בע ערב פסח לאכול מצה בערב פסח כדי שיהיה הכר לאכילת מצת מצווה בלילה וכל האוכל מצא בערב פסח אמרו חכמים כבועל ארוסתו בבית חמים שהרי למרות שארוסתו היא כבר אשת איש אסורה לעולם במיתה והיא כבר אשתו עדיין קלה בלאו ברכה אסורה לבעלה כנידה וכל האוכל וכל הבועלת ארוסתו בית חמיב תרם נישואין כאילו איך כאילו בועל זאת אומרת כל מי שאוכל ערב במצא בערב פסח ובועל רשתו בית חמיד כלומר עובר על איסור דרבנן שהרי אנו אומרים בברכה ואסר לנו את הארוסות לא לשאר העולם לבעל כבעל ותר לנו את הנשואות רק אחרי נשואין לא רקסין אז היא מותרת לבעל ואם כן איפה אז אכילת מצה בערב פסח היא אסורה כמו שארוסה אסורה למרות שהיא לא חמץ אין שום בעיה אבל חכמים אסרו אז חכמים אסרו ולכן אומר המשנה ברורה אם אדם יחליט שהוא אוכל קמח מצות בערב פסח הוא עובר על האיסור למה אומר המשנה ברורה שיוצאין בפרורין בלילה ידי חובת מצה כלומר אדם זקן או חולה יוכל לצאת דחובת אכילת מצה בליל הסדר בפירורין בקמח מצות והרי מה הוא יברך על זה המוציא לחבר הארץ ואשר קדשנו מצות מצלנו על אכילת מצה הרי שקמח מצות בן ימינו הועיל והוא כבר נאפה א' אסור לאכלו בערב פסח כי זה דין אוכל מצה בערב פסח למרות שצורתו כבר לא ניכרת הוא כבר קמחי ב אם הוא אוכל קמח כזה מברך המוציא כי שינוי צורה מפק לקמח זה לא משנה כלום כי זה כבר קמח של לחם לא קמח של חיטים מברך המוציא לחם הארץ וכאמור הזקן יוצא בו רחבה בלילה עד כאן כך יוצא איפה שהתשובה לאותו שואל שמה יברך אדם על קמח מצה מצות קשיחות בני ימינו שקודשים אותן התשובה המוציא לכם לארץ אבל עליו לזכור שבערב פסח אסור לו לאכול כמח מצה. נשאל את השאלה, האם מותר לעשות עשיד או אצל אשכנזים קנית לך? כי הרי הוא מבשל את הקמח הזה. האם מותר או אסור? המשנה ברורה אומר שבכל זה בשלו בשבילה האיסור לאכול כמח מצות דווקא בשו בשבילה. אבל אם בשלה אם לקח את הקמח הזה של מצות ובשל או כמו שנוהגים במדינותינו לעשות כדורים ממצה שקוראים כנדלך או מצה מבושלת בכלי ראשון מותר לאכלה קודם שעה עשירית זה בוודאי לא מקריא מצה וכן זה מבואר בסימן תסא לדעתו מותר לאכול מצה כזו בערב פסח זה לא ה מצגזרו עליה שלא לאכלה בערב פסח. כך זוהי שיטתו. מורי חולק על הנקודה הזו. עד כאן הוא מסכים איתם אבל הוא חולק על הנקודה הזו. ואומר מורי המצה שעסרו עלינו לאוכלה בערב פסח היא מצה שכבר הפכה להיות אסורה בעצמיותה לנו באותו יום. משל מה הדבר אומר לאדם אשר נדר שלא יאכל בשר בערב פסח עכשיו לא מדברים בזמן קורבן פסח כשאין לנו קורבן פסחרי בני בית המקדש הרי את הבשר הזה בערב פסח אסור לו לאכול וזה איסור עצמי זה איסור גברה שהופך את הבשר לאיסור חרצה אבל בליל הסדר מותר ל לאכול את הבשר כי הוא נגע רק מערב פסח אותו דבר המצע כשחכמי ישראל אמרו שאסור לאכול מצה בערב פסח הרי זה איסור גבר שהופך להיות לאיסור חרצה שהמצה אסורה עלינו בערב פסח משום שסימן קר ללילה מה אכפת לנו מה הסיבה אבל היא הפכה להיות אסורה ולכן אומר מורי אם אנחנו לוקחים את המצה הזאת קודשים אותה ביום זאת אומרת עושים ממנה עשית ביום ערב פסח כבר חל עליה איסור והוא וחל עליה איסור אתה מבשל דבר האסור מה יועיל לך שבשלת דבר האסור אם אתה תבשל את העסיד מלפני עלות השחר ותחמם אותו ביום ערב פסח מותר לך כיוון שבישלת אותו עוד לפני זמן האיסור אבל ברגע שנכנס זמן האיסור אסור לנו כבר להשתמש בעשית זוהי שיטה של מורי אבל הל שאוכלים עסיד בניגוד לשיטתו של מורי סומכים על הדעה של המשנה ברורה שהועיל וכבר השתנתה צורתו של הפת השתנתה צורתה של הפתק עד לדרגה של בישול קמח באופן כדורי כמו הכנדלך או מדיד כמו אצל התימנים עשית כמו אצל התימנים אז הוא סומך על המשנה ברורה ליתר אבל כאמור דעת מורי לאסור וכל אחד ואחד לפי רבותיו לפי מה שהוא מון כל אחד מה שהוא יכול לקיים יקיים אבל זוהי הדרך העולה בית אל רבי חני בן הגש