התקשורת
מחד נאמר "התקשורת, בעוונותינו הרבים מגלה כל דבר", אך מאידך נראה שטוב עשתה כי "השופטים אכן דנו תוך ניגוד עניינים". אם כן למה מעשה אנשי התקשורת לא נחשב כהגון במקרה הנדון?
מהי תכליתה של מצוות זכירת מעשי עמלק והאם חובה זו תקפה גם בימינו?
האם מצווה זו נכללת גם בחובת "והגדת לבנך"?
מהי החשיבות הערכית והאמונית של מצוות הסיפור באימי הימים ההם, לחברה היהודית בכל דור ודור?
מחד נאמר "התקשורת, בעוונותינו הרבים מגלה כל דבר", אך מאידך נראה שטוב עשתה כי "השופטים אכן דנו תוך ניגוד עניינים". אם כן למה מעשה אנשי התקשורת לא נחשב כהגון במקרה הנדון?
מהם המקורות של "קדיש יתום" והאם יש לאמץ מנהג זה למרות שאין לו שום זכר בתלמוד?
האם קטן או אשה נכללים בגדר ציבור המהווה תנאי הכרחי לצירוף למנין, לקריאה בתורה, ולומר קדושה וכיו"ב?
אם "קדיש יתום" נועד לע"נ של הנפטר, האין זה עומד בסתירה לכלל שנקבע ע"י חכמי ישראל שאין כפרה לאחר מיתה?
השיעור הועבר בבית הכנסת שערי ציון יד בנימין
לכבוד מארי רצון ערוסי הלוי שליט"א, באתר: http://www.col.org.il/show_side_art2.asp?99 של חב"ד מצאתי מה שכתוב בהמשך: ה'אהל' הוא מקום קבורתו של הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מענדל שניאורסאהן זי"ע, בסמיכות לחותנו, האדמו"ר השישי לשושלת חב"ד, רבי יוסף יצחק שניאורסאהן זי"ע. המונח 'אהל' מתייחס לבניין שנבנה מסביב מקום מנוחת הצדיק. כל מי שבא אי - פעם במגע עם הרבי, חש כמה אהבה ותשומת - לב אישית העניק הרבי לכל יהודי באשר - הוא, ללא הבדלי עדות ומעמדות.
מה מעדיפה ההלכה, מינויים או בחירות?
1 לפי הרמב"ם בהקדמתו למשנה, אין מחלוקת דינית בהלכה מקובלת ממשה, וכשיאמר אדם כך קיבלתי אין לחלוק עליו.
ונראה של"ט אבות מלאכה הן הלכה למשה מסיני (מכילתא ריש ויקהל; שבת ע.).
לעומת זאת בגמ' שבת ע"ה: נאמר שר' יהודה מוסיף את השובט ואת המדקדק כלומר ישנן מ"א מלאכות לדבריו.
(וכן בגמ' עד. משמע שרק לפי רבי ישנן ל"ט מלאכות, שהרי רבא מעמיד את המשנה כרבי כדי להסביר למה לא הוסיפו 'כותש' לאבות המלאכה כדי לא לעבור את המנין ל"ט).
אם כן מצינו מחלוקת בדבר מקובל.
2 אם הבנתי נכון, תשובתכם היא: