האם מותר לעקר כלבה נקבה?
מהו יחסה של היהדות הנאמנה לניהול אורח חיים הכולל גידול כלבים?
האם ישנן נסיבות להקל בהוראה להיתר העיקור היות ואיסור עיקור הנקבה הוא מדרבנן?
מהו מוסר השכל שהיהדות מלמדת אותנו בבואה לדון בשאלות מסוג זה?
כיצד ניתן ליישב את הסתירה לכאורה בדברי הרמב"ם לגבי מקור איסור צער בע"ח, מדאורייתא או מדרבנן?
האם ניתן לטעון שאיסור זה לא יחול כל עוד האדם משתמש בבעל החיים לצרכיו תוך צמצום הצער לבעל החיים?
שימוש בבע"ח לרפואה סגולית כמו הנחת יונים על בטנו של חולה צהבת, האם מותר למרות שהיונים מתות בסופו של דבר?