אדם עיוור עובר ליד נרות חנוכה, והילד המלווה אותו מספר שהנרות כבר דולקים. האם הידיעה מספיקה לברכת הרואה? השאלה מחייבת להבחין בין מי שמדליק ומפרסם את הנס לבין מי שעומד לפני נרות של אחרים. מתוך ההבחנה הזאת מתבררים גם חיובו של אדם עיוור בהדלקה והאפשרות שיוציא אחרים ידי חובתם.
🎧 האזינו להבחנה בין ברכה המצטרפת להדלקה לבין ברכה הנובעת מן הראייה — ולבירור חובתו של מי שאינו רואה.
אדם עיוור חייב בהדלקת נרות חנוכה. הנר לא נועד להנאת המדליק מן האור, אלא לפרסום הנס, וגם בהדלקתו של אדם שאינו רואה מתקיים פרסום הנס. משום כך אין לפטור אותו מעיקר המצווה, והוא יכול גם להוציא אחרים ידי חובה.
חובת ההדלקה עומדת בפני עצמה
בדיון הובאו דעה המחייבת בהדלקה וספק בדבר החיוב. בתשובה המובאת בשם שבט הלוי, חלק ד סימן סז, נדחים הספקות בדבר חיובו של אדם עיוור, ונראים הדברים מאוד. אין הכרח להעדיף תמיד את הדלקת אשתו או בני ביתו על פני הדלקתו שלו. כאשר הוא מסוגל להתמצא במקום החנוכייה ולהדליק, עצם העדר הראייה אינו מפקיע את חובתו.
כשהוא מדליק, הוא מברך את ברכת המצווה ואת ברכת שעשה נסים, וגם שהחיינו בזמן שבו היא נאמרת. ברכת שעשה נסים מצטרפת כאן למעשה המצווה, שיש בו פרסום הנס, ואינה מותנית בכך שהמדליק עצמו רואה את האור.
מה משתנה כשאינו מדליק?
יש להבחין בין ברכת שעשה נסים הנאמרת עם ההדלקה לבין אותה ברכה הנאמרת בפני עצמה על ראיית נרות של אחרים. אם אדם עיוור מהלך בדרך, והילד המלווה אותו מודיע לו שפלוני הדליק נר חנוכה, הוא אינו מדליק ואינו רואה את הנרות.
במקרה זה הברכה המבוקשת היא מכוח הראייה, ולא מכוח קיום מצוות ההדלקה. לכן נראה לעניות דעתי שלא יברך ברכת הרואה. הידיעה שהנרות דולקים אינה מעמידה אותו במצבו של המדליק, שהברכות מצטרפות למצוותו.
ההשוואה למקרא מגילה טעונה בירור
בחזון עובדיה, בדיני חנוכה בעמוד קיג, מובאת השוואה בין חיובו של אדם עיוור בנרות חנוכה לבין חיובו במקרא מגילה באמצעות שמיעה. אחרי בקשת המחילה, הראיה אינה פשוטה: במגילה המצווה היא מקרא מגילה, ויש לברר כיצד מי שאינו יכול לקרוא יוצא בשמיעה. אין להציג את ההשוואה כהוכחה שאין בה שאלה.
אפשר להציע הסבר באמצעות ההבחנה בין פטור מהותי לבין מניעה אישית מקיום פעולה מסוימת. מי שחייב במצוות בעיקרו, אך יש לו מניעה מלקרוא, עשוי לצאת באמצעות שמיעה. זהו הסבר אפשרי להשוואה, ולא הכרעה גורפת בכל דיני הקריאה והשמיעה.
מניעה אישית אינה בהכרח פטור מהותי
בדיון בשופר הובאה הבחנה מקורית בדבר אדם שאינו שומע אך מדבר ויכול לתקוע: ייתכן שמניעתו מלשמוע אינה פטור בעצם חיובו במצוות, אלא מניעה אישית וממוקדת. לפי הבחנה זו אפשר לדון אם יוכל להוציא אחרים. הדברים הוצגו כאפשרות הטעונה בירור, ואין להפוך אותם להוראה ודאית בדיני שופר.
לשיטתו של בעל חזון עובדיה, כאשר אחר קורא את המגילה עבור אדם עיוור שכעת יוצא ידי חובתו, גם השומע יכול לברך את ברכות המצווה ושעשה נסים. גם כאן ברכת הנסים מצטרפת לקיום המצווה, ולא עומדת כברכה הנובעת מן הראייה.
כך ניתן להסביר גם את האפשרות שאדם עיוור יוצא במקרא מגילה בשמיעה. מכל מקום, לעניין נרות חנוכה נשמר ההבדל: בהדלקה ברכת שעשה נסים באה עם המצווה, ואילו ברכת הרואה בפני עצמה קשורה לראייה.
מסקנת הדברים: אדם עיוור חייב בהדלקת נרות חנוכה, מברך בהדלקתו ויכול להוציא אחרים ידי חובה. אולם כשאינו מדליק ואינו רואה את הנרות, אף שמודיעים לו שהם דולקים, נראה שלא יברך ברכת הרואה. אין לערב בין שני גדרי הברכה.
האם אדם עיוור חייב להדליק נרות חנוכה?
כן. נרות חנוכה נועדו לפרסום הנס, ואין מצוות ההדלקה מותנית בכך שהמדליק עצמו יראה את הנרות או ייהנה מן האור. לכן אדם עיוור חייב בהדלקה ויכול גם להוציא אחרים ידי חובה.
האם אדם עיוור מברך את ברכת שעשה נסים כשהוא מדליק?
כן. כשהוא מדליק, ברכת שעשה נסים מצטרפת לברכת המצווה ולמעשה שיש בו פרסום הנס. הוא מברך בהדלקתו, לרבות שהחיינו בזמן שבו היא נאמרת, אף שאינו רואה את האור.
האם הודעה של מלווה שהנרות דולקים מחייבת אדם עיוור בברכת הרואה?
נראה שלא. כשאינו מדליק, הברכה הנדונה היא מכוח ראיית הנרות. מי שאינו רואה אינו נעשה רואה מכוח הודעת המלווה, ואין להשוות מצב זה לברכות שהוא מברך על ההדלקה שלו.
האם נכון להעדיף תמיד שבני הבית ידליקו במקום אדם עיוור?
אין הכרח להעדיף תמיד את הדלקת האחרים. אם אדם עיוור מסוגל להתמצא במקום החנוכייה ולהדליק, עצם העדר הראייה אינו פוטר אותו ואינו מונע ממנו לקיים את המצווה ולהוציא אחרים.
האם הדיון במגילה ובשופר מכריע שכל מניעה אישית מאפשרת להוציא אחרים?
לא. הוצעה הבחנה בין פטור מהותי לבין מניעה אישית ממעשה מסוים, כאפשרות להסביר את ההשוואה למקרא מגילה ולדון בשופר. הדברים מסויגים, ואין להפוך את האפשרות הזאת לפסק גורף.
Full text
תכנים לקריאה נוספת
ברכת הלבנה
מה השעה האחרונה להגיד ספירת העומר? האם זה תלוי במולד, אי רק בתאריך, מספר ימים מראש חודש? האם מותר להגיד ברכת הלבנה בברכה ליל ט’ז של החודש? או סופרים מהמולד? כאשר רמב’ם כותב יֵשׁ לוֹ לְבָרַךְ עָלָיו עַד שִׁשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ, עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא פְּגִימָתו, האם עד בכלל, ומה מוסיף הסוף של דבריוּ עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא פְּגִימָתו. הלא זה תלוי במולד?
כזית
לכבוד הרב שליט"א, שלום וברכה: א) מקובלני מאבי וכן מהמארי בביהכ"נ שלי, שתמיד שיעור כזית הוא כפשוטו. כעת אני לומד בישיבה וטענו בפני שכזית זו יחידת נפח של קרוב לקופסת גפרורים. כיצד עלי לנהוג, ומה המקור לכך?
בתודה מראש.
שאלות בנושאים שונים
שלום לכבוד הרב,
1) אם ברכתי על יין לפני הסעודה האם זה פוטר יין שבתוך הסעודה? האם צריך לכוון לשניהם?
2) האם חייבים לענות אמן/קדושה וכו' כאשר אדם שומע ברכה באמצע אכילה, ופיו אינו מלא לגמרי ואין סכנה "שמא יקדים" כי הוא לא מסב?
3) אם אני בסעודה שלישית בישיבה ורוצה לסיים ולברך ברהמ"ז מוקדם לפני כולם ויש יותר מ20 אנשים סועדים, האם אני יכול לזמן בשלושה כי יהיה מאוד קשה לזמן ב10 כי אז כולם ישמעו והם הלא עדיין אוכלים. או האם אפשר לברך לבד?
פירות נגועים
שלום לרב פירות נגועים בחרקים קטנים שאי אפשר לראות אותם בעין רגילה, האם מותרים באכילה?
תודה רבה.
קשה לי בשתיים!
לק"י
השאלה מתייחסת לשיעור
https://net-sah.org/he/node/5310
א. ברור שאישה פטורה מלימוד תורה, אבל גם הברכות לא נאמרו בלשון לימוד תורה – וחוכמת הנוסח בא (להבנתי שלא מצאתי לה סימוכים) דווקא כדי לכלול אישה!
הכיצד?
בראשונה נאמר ציווי על "דברי תורה".
אם אישה אינה חייבת ב"דברי תורה", במה היא תהיה חייבת לקיימן?!
כיצד נוטלים ידיים בבוקר ולמים אחרונים, והאם מניחים תפילין בישיבה או בעמידה לפי הרמב״ם?
לכבוד הרב שליטא אני בחור ישיבה תימני ההולך לאורו של רבינו הרמבם ברצוני לשאול מספר שאלות הנוגעות לחיי היו יום
א. כמה פעמים צריך ליטל ידיים בבוקר
ב. האם צריך ליטול מים אחרונים עד סוף היד או שמספיק עד קצות האצבעות וכן האם מותר לדבר בינם לברהמ"ז
ג. האם בהנחת תפילין צריך להיות בצורה מסויימת או שאפשר להניח של יד בעמידה ושל ראש בישיבה
תודה רבה
לט אדם ידיו המפה
האם יש צורך ללוט את שתי הידיים בזמן שאני אוכל סנדביץ' בידי האחת?
האם התוספת לזימון "שהשמחה במעונו" נאמרת גם לאחר שבעת ימי המשתה ואף שלא בבית חתנים?
האם ישנה זהות בין דיני אמירת תוספת זו לבין דיני ברכות הנישואין?
האם בגלל שלכאורה ירדה רמת השמחה בקהילה בגין הנישואין יאמרו תוספת זו במועד מוגבל בלבד, למרות דברי התלמוד?
האם אמירת תוספת זו תלויה במנהג של כל קהילה וקהילה לאמירתה אף לפני הנישואין ואף לאחר הנישואין עד שתים עשרה חודש או למועדים ומקומות מוגבלים?