האם חשיפה תקשורתית של טענות צד אחד עלולות להטות הכף המשפטית לטובתו?

נכון, אין ספק שהשופטים במדינת ישראל הם מקצועיים. אבל שתי השגות כלפי אותה שופטת כי רבי יעקב אייכלר חזר ושאל מתוך תמימות ויושר כי זה היה מוזר לו מאוד, שתי תשובות בדבר. א' – פלא פלאים ריבונו של עולם, עד כדי כך שופטי ישראל מנותקים מהשורשים? יש לנו רבותי לאו מפורש מן התורה. לא תישא שמע שווא. אסור לדיין לשמוע טענות מקדמיות של מישהו מהצדדים אלא שמוע בנכחם ושפטתם צדק. רק כששני הצדדים זה מול זה ומגיבים על אתר. אבל אם הדיין שומע לפני התחלת הדיון מישהו מבעלי הדין אומר רבנו בספר המצוות בדרך כלל אלה טענות שווא, אז זה כבר משפיע משהו על הדיין. ולכן, אסור לו לשמוע שמע שווא. צריך לשמוע את שני הצדדים ביחד כאחד. יתרה מזו, לפי דין ישראל לא רק הדיין מוזמן שלא לשמוע, אסור לבעל דין להשמיע. כלומר, מעבר לעניין הזה שהיא רוצה לומר שהשופטים מקצועיים והיא יכולה לומר את זה, ותכף נתייחס לזה. מעבר לזה זו היתה הזדמנות פז לשופטת בישראל לבוא ולומר רבותי, לתקשורת, חדל בזמן שיש דיון בעניין מסויים אל תתעסקו בו. לפעמים בישראל תמיד היה מושג כל מה שהוא סובייטישי. כל מה שהוא נידון בבית משפט, לא מתעסקים בו. למה כדי לדון בצורה משוחררת באותו עניין. אבל היום מדובר בתקשורת חופשית אין לה גבולות ומנצלים את התקשורת הזו,והתקשורת הזו מנצלת כי היא רוצה צבעים, היא רוצה קולות, היא רוצה דרמטיות, היא רוצה רייטינג ואז הכל בא על חשבון מהלכים משפטיים אמיתיים, ערכי צדק. אז כאמור זו היתה הזדמנות פז לאותה שופטת לבוא ולומר, רבותי תורת ישראל, ספק אם היא יודעת זאת, אבל אילו, אילו היה שופט דתי. היה אומר, תורת ישראל אוסרת על השופט לשמוע במעמד צד אחד. תורת ישראל אוסרת על הצדדים להשמיע מעמד צד אחד. ותורת ישראל רבותי לא כל כך מהר קיבלו את השיטה המערבית שאת שני הצדדים כותבים כתב תביעה וכתב הגנה כי רצו לשמוע שמיעה ישירה מפי, מפי הצדדים בפעם הראשונה בפניהם. כי על ידי זה שמגישים כתב תביעה או כתב הגנה זה כבר מלוטש על ידי עו"ד. זה כבר מפנה את הדברים לכיוונים אחרים. אבל היום בלית ברירה וככה המנהג הנוהג, עו"ד רגילים, כולם רגילים, גם יש מקרים כבדים ויש צורך לקבל כתבי טענות. אבל תראו עד כמה משפט התורה מדוקדק שבהתחלה לא היו מקבלים כתבי טענות רצו לשמוע בצורה ישירה את בעלי הדין, ממש את בעלי הדין ולא יותר. כמה התחבטו גדולי ישראל ויש על זה שאלות ותשובות, והפוסקים מתייחסים לכך, לפעמים באים לרב להתייעץ. אומר לו, כבוד הרב יש לי סכסוך בין פלוני ובין פלוני, מה אתה אומר במקרה כזה ומקרה כזה? אז קודם כל, לומר לו, הרבה פעמים כששואלים אותי, תדע לך אם אתה מתכונן לבוא לדין, אני כבר פוסל את עצמי. אבל, מה קורה? שמע אחר כך באמת באו להתדיין אצלו. אז יש פוסקים אומרים, לא, שלא ישמע. כי הוא כבר שמע מצד אחד, לפני שהוא שמע את הצד השני. ויש אומרים, כיוון שהוא לא שמע על דרך של דיין אלא על דרך של חוות דעת, אז עדיין כשר ובלבד שהוא צריך להגיד לצד השני, שמעתי את הצד הראשון. אם הוא יקבל אותו או לא יקבל אותו. כלומר, כל כך נקטו זהירות. כל כך נקטו זהירות בדברים האלה. אז כאמור במקום שהיא תשיב לו והיא לא השיבה לו, לא התייחסה והוא חזר ושאל ממקום חיובי הוא שאל. במקום שתשיב לו ותאמר לו, באמת, עוד אל הגענו לדרגה שהצדק של משפט התורה אשר באמת דואג לערכי צדק גבוהים וכו'. אז במקום זה כדבר מובן מאליו, יש תקשורת חופשית, זה וודאי והכל. ואז מטבע הדברים, האיך קוראים, השופטים כל הבעיה היא אם הם מושפעים או לא מושפעים אז יש להם שחפ"ץ הם מבחינה נפשית, שופטים מקצועיים מתעלים. עכשיו רבותי, אני מקבל את הדברים שלה שוודאי וודאי שופט כשופט משתדל להציף את עצמו מעל הדברים אשר הוא שומע. בוודאי  אחרת אוי ואבוי לו, הוא לא יכול להיות שופט. אבל שופט בית משפט המחוזי, נשיא בית משפט מחוזי שכבר פרש ראיינו אותו ואמרו לו, תגיד, האם התקשורת לא משפיעה? אמר וודאי משפיעה. תראו איזה גילוי נאות. תראו איזה אדם שמדבר מאמיתיותו, אומר בוודאי זה קשה מאוד. אנחנו משתדלים להתאמץ להתעלם מזה, אבל בוודאי שזה משפיע. אז אי אפשר לבוא למכור לוקשים לעם ולהגיד השופטים מקצועיים. הם לא מלאכים, הם בשר ודם. ולכן צריך לומר, אנחנו שופטים מקצועיים ונעשה מאמץ אדיר להתעלם מהדברים האלה. אבל אנחנו קוראים לתקשורת להימנע מלדון בכל דבר שהוא נמצא בהליך משפטי, כדי שלא תהיה השפעה או אפילו לעזות שפתיים. מחר מחרתיים יגידו אה, ריחמו עליה בגלל שהיא אמרה כך וכך. אסור. ז"א השופטים צריכים להתחיל להתרומם ולינוק מערכי משפט התורה על מנת שנגיע לערכי צדק אמיתיים. צדק, צדק תרדוף. צדק צריך להיעשות. צדק צריך להיראות בכל היבטים, ולכן חבל, חבל על כך שאכן באמת השופטת בישראל, בוודאי היא מלומדת. בוודאי עשתה משפטי צדק כל חייה וכל אלה שלא נחשפה או על כל פנים לא נזכרה להתייחס למשפט התורה כי אז היתה לה הזדמנות פז להרים את ערכי הצדק של היהדות ולקרוא לתקשורת לריסון בדברים האלה. לא כל דבר צריכים לשדר אותו במידי, יש זמן, יהיה זמן להתייחס לזה ולא כעת לא צריכים כל דבר ודבר להגיע לחטטנות ובעיקר לא להיות צהובים, לא להיות צהובים. מתברר אומר העו"ד של הנתבעת. הוא אומר, עוד לא הגשנו כתב הגנה. ז"א תארו לעצמכם, עכשיו הוא צריך להגיש כתב הגנה. עוד לא הגיש כתב הגנה. וכבר, וכבר השופט שדן בדין כנראה שמע או ישמע את התוכנית הזו. שהרי מדובר בערוץ 2, זה ערוץ מאוד נפוץ ונחזה, ונשמע והכל. אז באיזה מצב נמצאת המתגוננת. כבר במצב נחות. למרות שהשופט הזה הוא שופט שכבר על אתר אמר לתובעת וב"כ לא להיות, לא לדבר לאוזני התקשורת, לדבר לאוזני ביהמ"ש, לאוזני הנתבעת ולא לאוזני התקשורת. אבל כאמור, מה לעשות? זו השיטה היום. גם המשטרה לא אחת מדליפה דברים כדי לקדם את החקירות שלה, נעזרת במשטרה ונעזרת בתקשורת, והתקשורת עושה הכל בשביל הרייטינג של עצמה. והמשטרה חושבת שבצורה כזו היא תשבור את הנחקר. אבל זה לא צדק. ברגע שכבר עושים לאדם דין שדה בתקשורת, מה עוד יש תועלת בכל המערכות המשפטיות. לכן נתפלל לקדוש ברוך הוא, שהקדוש ברוך הוא ישיב שופטנו כבראשונה ויעשנו כבתחילה כדי שנזכה לקיים צדק, צדק תרדוף והיא ירדפנו.