היש במשנתו של הרמב"ם מקום להלכה: 'מכת מרדות עד שתצא נפשו'?

האם דינם כהפקר ו"כל הקודם זוכה" או כאבדה שיש בה סימנים?
מה הדין לפי החוק בישראל, האם מותר למוצא נכסים אלו ליטול אותם לעצמו?
מהם הצעדים, לפי ההלכה, שיש על המוצא נכסים אלו לעשות לאור הנסיבות המיוחדות של ימינו?

האם מרחמין בדין או שבי"ד יורדין לנכסיו של לווה ע"מ להחזיר גם את ההוצאות הגביה שנשא בהם המלווה?

הניתן לחייב את הלווה, בנסיבות מסוימות, למכור דירתו ולעבור לדירה קטנה יותר ע"מ לפרוע ההלוואה למלווה?

האם רשאי מלווה לעכב קבורתו של הלווה שנפטר כמנוף לחץ על היורשים לפרוע את חוב ההלוואה?

הישנן נסיבות שלמרות השותפות יהיה זכאי רק אחד השותפים לרווחים שנצמחו לו?

במקרה דנן, היש הבדל בדין החלוקה אם היא נבעה מיוזמת המוכס או כתוצאה מבקשה של אחד השותפים או נציג שלהם?

באלו נסיבות יש ובית הדין יאשר לפטר עובד ע"ס רינונים או עפ"י הודאת העובד בגניבה ממעבידו?

הישנן נסיבות שנקבע שלא ניתן לסמוך על השגחתו אך לא יהיה בהם די לצורך שלילת פיצויי הפיטורין ממנו? 

כיצד יש להתייחס למשגיח כשרות שנתערערה אמינותו ושהתנהגותו גובלת בחילול ה' ?