כפיה דתית באקטיביזם שיפוטי הוא הרס החברה
רבים שואלים בימים האלה, חזור ושאול. על מה הקדוש ברוך הוא נתן את המגפה הארורה הזו אשר פוגעת בעשרות אלפים אם לא מאות אלפים בעולם, ופוגעת בעם ישראל ומפילה חללים?
כשהמעטים מנצחים את הרבים, על מה אנו מודים? ביום השמיני של חנוכה אני מבקש לעמוד על שני דברים שאנו עושים בחג: מדליקים נר בבית ואומרים הלל על הישועה. השאלה מה אנו זוכרים מגבורת החשמונאים נוגעת גם לדרך שבה אנו מחנכים את ילדינו ובונים את מדינתנו.
האזינו לשיעור ליום השמיני של חנוכה ועיינו בקשר שבין נר המשפחה, ההודאה על הניצחון ושני עצי הזית שבנבואה.
קראתי את דבריו של מלומד שהעמיד זה מול זה את הדגש של התלמוד הבבלי על נס השמן ואת המקום שנתנה הציונות למלחמת החשמונאים. יש טעם בדבריו על חובת העשייה. כשבאנו לארץ מוטל עלינו להילחם לשחרורה ולהגנת עמנו, לעבוד, לבנות וליישב אותה. הקדוש ברוך הוא עוזר למי שעוזר לעצמו.
אולם מן השאלה ״מה חנוכה״ ומן התשובה על פך השמן אי אפשר ללמוד שהחכמים העלימו את הישועה שבשדה הקרב. בחנוכה אנו אומרים הלל ומודים בתפילה על מסירת גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים. גם רבי יהודה הנשיא, שעל יחסו לחשמונאים נסב הדיון, הדליק נר חנוכה ואמר הלל והודאה. הגיבורים מסרו את נפשם, ועל העזרה שזכו לה בשעת המלחמה אנו מודים לשם.
אינני יודע מדוע אותו מלומד לא הזכיר את הצד האמוני. הדברים שאני מבקש להוסיף נאמרים מתוך רצון לפקוח עיניים. הנוסח המייחס למכבים עצמם את הניסים והנפלאות משאיר בזיכרון את הגבורה ומטשטש את העזרה משמים. כואב לראות ילד שמכיר את שירי החג, אך לא זכה שילמדו אותו להדליק נר חנוכה. ראיתי גם את ההתרגשות של יהודים רחוקים מקיום המצוות כאשר משתפים אותם בהדלקה. אפשר לחנך למסירות למולדת ובה בעת ללמד על מה אנו מודים בהדלקת הנר.
בהפטרת חנוכה אנו קוראים בנבואת זכריה על ימי הבית השני. יהושע הכהן הגדול נושא במנהיגות הרוחנית וזרובבל במנהיגות המדינית. אני רואה בהם את שני עצי הזית העומדים מימין למנורה ומשמאלה. שניהם מאירים את מנורת כנסת ישראל. מכאן גם הביקורת שלי על מציאות שבה המוסדות האזרחיים עומדים במרכז והרבנים הראשיים והמנהיגות הרוחנית נדחקים לקרן זווית.
מסקנת הדברים
השלמת המפעל הציוני תלויה בחיבור שבין חובתנו לפעול בארץ לבין ההכרה במעשה אלוהים. יש מקום לאמונה ולמדע, למנהיגות הרוחנית ולמנהיגות המדינית. כשאנו מתפללים לראות בשוב השכינה לציון ברחמים, אנו מבטאים לשם מה אנו בונים את ציון ולמה עוד אנו מצפים.
כיצד מבטאים ימי החנוכה הודאה על הניצחון בשדה הקרב?
לצד הדלקת הנרות לזכר נס השמן אנו אומרים הלל ומודים בתפילה על הישועה. אנו זוכרים את מסירותם של הלוחמים ומודים לשם על שהמעטים גברו על הרבים והחלשים על הגיבורים.
איזה מסר חסר כאשר הילדים מכירים את שירי חנוכה אך אינם מדליקים נרות?
אפשר ללמוד מן החשמונאים על החובה להגן על העם, לעבוד ולבנות את הארץ. אם מסתפקים בשירים על גבורתם ומוותרים על הדלקת הנר, חסרה לילדים ההזדמנות לקיים את המצווה ולהכיר בעזרה משמים. החינוך לשני הדברים יכול להתקיים יחד.
מה מלמדים שני עצי הזית שבנבואת זכריה על המנהיגות בישראל?
אני רואה בשני העצים את יהושע הכהן הגדול ואת זרובבל, המנהיג הרוחני והמנהיג המדיני בימי הבית השני. שניהם מאירים את מנורת כנסת ישראל. גם במדינתנו נדרשת עשייה מדינית לצד מנהיגות רוחנית שיש לה מקום בחיי הציבור.
רבים שואלים בימים האלה, חזור ושאול. על מה הקדוש ברוך הוא נתן את המגפה הארורה הזו אשר פוגעת בעשרות אלפים אם לא מאות אלפים בעולם, ופוגעת בעם ישראל ומפילה חללים?
!שלום לכבוד הרב
?לפי רבינו האם בדברים שניתן להנות ממלאכה של גוי בשבת מותר להנות ממחלל שבת בפרהסיה בגלל שדינו כדין גוי
!תודה רבה
הבדלים בנוסח ניחום אבלים "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים" או "תנוחמו מן השמים".
לאחרונה, ביתר שאת, אנו נחשפים לביזוי וקללות ושמאטות, כנגד ראש ממשלה מכהן בישראל, שהוא במעמד מלך.
האם זה לא בהגדרה של "ונשיא בעמך לא תאור"?
לק"י לכבוד הרב שלום! אני חונכת ילד חילוני בן 9 וחצי. שמעתי שישנה הלכה שאסור לתת אוכל למי שאינו מברך. ברצוני בל"נ לתת לו ממתק או חבילת ממתקים לראש השנה, ע"מ לקרב אותו אלי. ברצוני לשאול: האם מותר לי לתת לו חבילת ממתקים מתוך הנחה שמן הסתם לא יברך קודם האכילה?
תודה רבה מראש לכבוד הרב!
שלום הרב רצון, אני מצרף לשאלתי את דעתו של הרב חיים נבון (ר"מ בישיבת הר עציון) ואת דעתו של יחיאב נגר - שני המאמרים הללו פורסמו באתר NRG יהדות, אנא ממך אבקש דעתך על הדברים: התורה לא אוסרת רק דברים שיוצאים כנגד הטבע, נטיה חד מינית יכולה להיות טבעית, בדיוק כמו אכילת סטייק בחמאה, ובכל זאת אסורה. אמנם ההלכה האוסרת על משכב זכר לא תשתנה, אבל היחס להומוסקסואלים דתיים חייב להשתנות, כל עוד הם לא מתעקשים לנופף בנטייתם בפומבי. הרב חיים נבון 6/11/2006 "מצעד הגאווה" הוא אירוע פרובוקטיבי, שמכתים את החברה הישראלית, ויש להתנגד בכל תוקף - במסגרת החוק - לקיומו בירושלים.