מה קורה לגוף כשהנשמה חוזרת למלוא כוחה? הרמח״ל מבחין בין שלוש תקופות. את חיי האדם בזמן הבחירה אפשר לתאר בפרטיהם, ואילו את התקופות הבאות אפשר להבין רק בקווים כלליים. הרב רצון ערוסי משווה את ההבחנה הזאת לקריאתו ברמב״ם, וחוזר לשאלת העבודה שהאדם יכול לעשות מול הרע כעת.
האזינו להשוואה בין הרמח״ל לרמב״ם ולביאור משל הצור, מן הסיתות ההדרגתי ועד סילוק המכשול.
מה אפשר לדעת על שלוש התקופות?
השיעור נפתח בחזרה על הלימוד שלפני פסח. כדי לשוב לשאלת בריאת הרע, הרב רצון ערוסי חוזר לחלוקה של הרמח״ל לשלוש תקופות: ששת אלפי השנים שבהן העולם עומד במתכונתו, האלף השביעי וחידוש העולם. בסימן צ״ג הנשמה שואלת כיצד אפשר לדבר על שתי התקופות האחרונות, הנעלמות מידיעתנו. השכל, בסימן צ״ד, מצמצם את הדיון למה שאפשר לומר עליהן בכלליות. רק את מצבו של העולם הזה אפשר לברר בפרטים.
״הגוף אובד שליטתו והנשמה מתעלה לאיתנה הראשון״.
הרב מתעכב על שני דיוקים: באלף השביעי הגוף מאבד את שליטתו וממשיך להתקיים. הנשמה עולה אל מדרגה שכבר הייתה בה קודם ירידתה לעולם הזה. בחידוש העולם הגוף מזדכך, וכך הוא יכול להשתתף בטוב שהנשמה זוכה לו.
בהשוואה לרמב״ם, הרב מבחין בין קיומו של החומר במחזור הכללי של העולם לבין מה שקורה בגופו של אדם מסוים. לפי ביאורו ברמב״ם, הגוף והנפש נפרדים, והנפש עולה למדרגה שהייתה בכוחה להשיג. אצל הרמח״ל, העלייה היא חזרה למדרגה שבה הייתה הנשמה בפועל. כשאחד המשתתפים שואל על ההבדל בין ״נפש״ ל״נשמה״, הרב מפנה להבחנה המשותפת בין החלק השכלי לחלק החיוני. השמות משתנים בין שיטות, ותוכן ההבחנה הוא שמאפשר להשוות ביניהן.
איך שתי שיטות קוראות את דברי חז״ל?
שאלה על מאמר חז״ל על האלף השביעי מובילה לבירור דרך הלימוד של שתי השיטות. הרב מתאר כיצד כל שיטה בוחרת אילו מאמרים יובילו את הביאור, וכיצד היא מפרשת מאמרים אחרים או רואה בהם דעות שלא התקבלו. כך למשל, המדרש על בן מלך שהורגל למושגים אחרים ממחיש איך הקורבנות יכולים להוליך את העם בהדרגה לעבודת ה׳, כקו שהרב מזהה אצל הרמב״ם. הרב מזכיר גם מאמרים שמבליטים את משמעות ״ריח ניחוח״ ומעירים על כיוון אחר. המשל מאיר את תפקיד ההדרגה. בירור דברי חז״ל על הקורבנות כולל גם את המאמרים המדגישים היבטים אחרים.
הרב מתאר קרבה בין הרמח״ל לרמב״ם ביסודות, ומעלה את השאלה עד כמה ההבדל ביניהם ניכר בהסברה ובהנהגה. הוא ממשיל זאת למורה שרמת תלמידיו רחוקה מרמתו. אם ידרוש מהם מיד לחשוב במושגיו, הוא עלול להרחיק אותם. הדרכה הדרגתית מאפשרת לחלקם להתקדם בהבנה ולאחרים לשמור על דרך מעשית טובה. הרב מציין במפורש שההישגים של התלמידים יהיו שונים, גם כשההוראה מותאמת להם.
מה האדם יכול לסתת בעצמו?
בסימנים צ״ה–צ״ו חוזר הדיון למה שניתן לברר: עבודת האדם בעולם הזה. הרמח״ל קורא לאדם להשתדל לסלק את החסרון תחילה מעצמו, ואחר כך מן הבריאה ככל שהדבר נוגע לו. במשל המובא בסימן צ״ו, צור עומד בפרשת דרכים ומכשיל את העוברים. הסיתות מחליש את המכשול בהדרגה, והמלך מסלקו בבוא השעה.
״יסתתהו קמעא קמעא עד שתבא השעה ואני מעבירו מן העולם״.
גבולו של משל הצור הוא גם עיקרו. האדם נדרש להכיר את כוח היצר, להחליש אותו ולמעט את המכשול ככל יכולתו. סילוקו הגמור מיוחס במשל למלך, והרב קושר אותו לסיוע האלוהי לעתיד לבוא.
מה אומר הפסוק ״ובורא רע״?
הרב מבאר שלפי הרמח״ל, החסרונות שנבראו נותנים לאדם מקום לעבודה. בהתמודדות עמם הוא לומד להכיר את הטוב ולהידבק בבורא. לפי ביאורו ברמב״ם, הבריאה טובה, והאדם יכול להשתמש בבחירתו כדי לשעבד את נפשו לגוף או לזכך אותה. הרב מצביע על כך שגם דבר שהאדם תופס כמזיק עשוי למלא תפקיד. ארס הנחש הוא הדוגמה שלו: הוא עלול להזיק ויש להישמר מפניו, ובה בעת אפשר להפיק ממנו תועלת רפואית. הדוגמה ממחישה כיצד נקודת המבט האנושית משפיעה על הכינוי ״רע״.
״יוצר אור ובורא חשך עשה שלום ובורא רע״.
הרמח״ל מביא את הפסוק לדיון על בריאת הרע, שגם מציאותו כפופה לרצון הבורא. בקריאת הרמב״ם כפי שהרב מציג אותה, הנביא נוקט לשון שמחדדת את ייחוד ה׳ מול מי שייחסו את הטוב ואת הרע לשני כוחות. הרב עומד גם על ההבדל בין ״ובורא רע״ בפסוק ל״ובורא את הכל״ בברכת יוצר. לקראת סיום הוא שב לשאלת ״צדיק ורע לו״ ומציג את זיקתה להסתר הפנים ולתיקון הכללי. את הרחבת הדיון הוא מותיר להמשך.
הרמח״ל נותן לאדם תפקיד מוגדר מול הרע: לסתת את המכשול שבכוחו להחליש. הסילוק השלם קשור לתיקון העתידי. בהשוואה לרמב״ם כפי שהרב מציג אותה, המוקד של עבודת האדם הוא השימוש בבחירה ובזיכוך הנפש. ההבדל מתברר כבר בשאלה מה מכנים ״רע״.
מה קורה לגוף באלף השביעי לפי הרמח״ל?
הגוף ממשיך להתקיים ומאבד את שליטתו. הרב מצביע על כך שהרמח״ל אומר ״אובד שליטתו״, ולכן הוא מבחין בין אובדן השליטה ובין אובדן הגוף. בזמן חידוש העולם הגוף מזדכך ונעשה טפל לנשמה. הרמח״ל מגביל את הידיעה על שתי התקופות למאפיינים כלליים.
במה שונה עליית הנשמה אצל הרמח״ל מעליית הנפש בשיטת הרמב״ם?
לפי ביאור הרב, הנשמה אצל הרמח״ל שבה לעוצמה שכבר הייתה לה קודם ירידתה לעולם הזה. בשיטת הרמב״ם, כפי שהרב מציג אותה, הגוף והנפש נפרדים והנפש עולה למדרגה שהייתה יכולה להשיג. הרב מדגיש שההשוואה תלויה בתפקיד החלק השכלי והחלק החיוני, שכן המונחים ״נפש״ ו״נשמה״ משמשים אחרת בשיטות שונות.
מה מלמד משל הצור על היכולת לעקור את היצר?
האדם נדרש לסתת את הצור בהדרגה. בנמשל, הוא לומד להכיר את כוח היצר ומחליש את השפעתו לפי יכולתו. כיוון שבמשל המלך מסלק את המכשול בבוא השעה, הרב מבחין בין עבודת האדם כעת לבין הסילוק הגמור שהוא קושר לסיוע האלוהי בעתיד.
כיצד קורא הרב רצון ערוסי את ״ובורא רע״ אצל הרמח״ל ואצל הרמב״ם?
הרמח״ל מביא את הפסוק כדי להסביר כיצד גם הרע נברא ברצון הבורא וניתן לאדם מקום לעבודה. לפי הדרך שהרב מייחס לרמב״ם, לשון הנביא מבקשת להבהיר שהטוב והרע אינם נובעים משני כוחות נפרדים. הרב מצביע גם על הנוסח ״ובורא את הכל״ בברכת יוצר.
מה מדגימה הדוגמה של ארס הנחש בשאלת הרע?
הארס עשוי להזיק לאדם, ובכל זאת הרב מציין שאפשר להפיק ממנו תועלת רפואית. כך הוא ממחיש את קריאתו ברמב״ם: כשהאדם קורא לדבר ״רע״ על סמך הנזק שהוא עלול לגרום לו, הוא מתאר צד מסוים ביחסו לדבר. על האדם להישמר מן הנזק ולדעת להפיק את התועלת.