אם האדם מקיים מצוות בגופו ובנשמתו כאחד, כיצד מתחלק הגמול ביניהם? הרמח״ל רואה בשותפות בעבודה יסוד להבנת תחיית המתים. הרב רצון ערוסי מחדד את השאלה מן ההבדל בין תפקידה של התחייה אצל הרמח״ל לבין מקומה בשיטת הרמב״ם.
העיון נשען על סימנים נ״ט–ס״ח בספר דעת תבונות. לעיון במקומו של האדם ובתכלית הבריאה.
ההקלטה שבידינו מסתיימת במהלך שאלה על חלקם של בני אומות העולם בעולם הבא.
האזינו לעיון בתכלית האדם, בתחיית המתים ובגמול.
ממציאות האדם אל הגמול
מה נדרש כדי להבין את האדם שעליו מוטלת עבודת המצוות? הרמח״ל מחלק את הבירור לשלושה עניינים, מציאות האדם, מעשיו ופרי מעשיו. מציאות האדם כוללת גוף ונשמה. שני אלה משתתפים בעבודה המוטלת עליו, ולכן שאלת שכרו קשורה למבנה האדם עצמו.
כי לא יתכן שיהיה הגוף עמל ולא לו
הנימוק הזה מסביר מדוע הרמח״ל פותח בדין וחשבון על תחיית המתים כשהוא עובר לברר את מציאות האדם. בבריאה הגוף והנשמה מתחברים. במיתה הם נפרדים. בתחייה הם שבים ומתחברים. כל אחד מן השלבים נוגע לאדם בכללותו. לכן ההכרה בזכות הגוף להשתתף בשכר פותחת את הבירור על טיב החיבור, הפרידה והחיבור המחודש.
שני מקומות לתחיית המתים
הרב ערוסי מצביע על יסוד המשותף לרמח״ל ולרמב״ם, אמונה בתחיית המתים. הוא גם מדגיש את ההבדל בתפקיד שהתחייה ממלאת. לפי קריאתו ברמח״ל, התחייה היא שלב במעבר אל חיי העולם הבא. הגוף עתיד להשתתף בגמול בזכות חלקו בעבודה. השתתפות זו מתוארת ביחס לגוף מזוכך, בהתאמה לחיים שאין בהם אכילה ושתייה.
לפי קריאת הרב ערוסי בשיטת הרמב״ם, התחייה היא נס עתידי של תחיית גופות. חיי העולם הבא הם עניינה של הנשמה ואינם מותנים בשלב הזה. הרב ערוסי מזכיר את איגרת תחיית המתים כמענה לחשד שהרמב״ם ממעיט במשקלה של התחייה מפני שהוא שולל אותה. לפי ביאורו, האיגרת מבהירה גם את ממשות התחייה וגם את ההבחנה בינה לבין חיי העולם הבא.
מוקד ההבדל הוא מעמד הגוף בגמול ותפקידה של התחייה בדרך אליו. מספר הקמים עולה בשיחה, אך התשובה לשאלה הזאת לבדה אינה מסבירה את ההבדל בין שתי השיטות. הרב ערוסי משאיר להמשך הלימוד את בירור היקף התיקון הכללי אצל הרמח״ל, לרבות מקומם של חסידי אומות העולם.
מן התכלית אל אחריותו של האדם
הרמח״ל מציב את ייעוד האדם במרכז העיון בבריאה. הרב ערוסי מדגים כיצד משמעותה המעשית של האמירה ״בשבילי נברא העולם״ עומדת בפני עצמה גם כשהשאלה מה תכלית כל נברא נשארת פתוחה. השמש ועונות השנה מאפשרות קיום על הארץ. האדם יכול להכיר על כך טובה ולנהוג באחריות, ולקבוע את גבול ידיעתו באשר למקומם של שאר הנבראים במכלול. זו הבחנה בין היחס שהאדם ראוי לטפח כלפי העולם לבין ידיעת התכלית שבגללה כל דבר נברא.
דעת תבונות, סימן נט · דעת תבונות, סימן סב · דעת תבונות, סימן סו · דעת תבונות, סימן סח
הרמח״ל בוחן את תכלית האדם מתוך החיים המשותפים לגוף ולנשמה. תחיית המתים מאפשרת לו לבאר כיצד השותפות בעבודה מובילה לשותפות בגמול. בקריאת הרב ערוסי ברמב״ם, האמונה בתחיית הגוף עומדת לצד ההבחנה שחיי העולם הבא שייכים לנשמה.
למה הרמח״ל פותח בתחיית המתים כשהוא דן במציאות האדם?
תחיית המתים מאפשרת לברר מה עולה בגורל הגוף והנשמה לאחר שפעלו יחד. הרמח״ל מעמיד אותה בפתח הדיון כדי להבין את החיבור הראשון, את הפרידה במיתה ואת החיבור המחודש.
למה גם הגוף שותף בגמול לפי הרמח״ל?
הגוף שותף לעבודת המצוות יחד עם הנשמה. לכן הרמח״ל מייחס לו חלק בגמול. השותפות בגמול נוגעת לגוף מזוכך במצב שונה מן החיים הגופניים המוכרים לנו.
מה ההבדל בין התחייה לחיי העולם הבא לפי הקריאה ברמב״ם?
התחייה היא נס עתידי שבו גופות שבות לחיים. חיי העולם הבא שייכים לנשמה ואינם תלויים בתחייה. הרב ערוסי תולה בהבחנה הזאת את ההבדל בין מקומה של התחייה ברמב״ם לבין תפקידה במעבר אל הגמול אצל הרמח״ל.
למה נכתבה איגרת תחיית המתים, לפי הרב ערוסי?
האיגרת נכתבה בעקבות חשד שהרמב״ם שולל את תחיית המתים. הרב ערוסי מסביר שהרמב״ם הבהיר בה את ממשות הנס ואת ההבחנה בינו לבין חיי העולם הבא.
האם השותפות של הגוף בגמול מחייבת חזרה לחיי אכילה ושתייה?
השותפות מתוארת כגמול המתאים לגוף מזוכך. הרב ערוסי עומד על כך שגם מי שמייחסים לגוף חלק בגמול מתארים את חיי העולם הבא כחיים שאין בהם אכילה ושתייה.
מה דורשת מן האדם האמירה ״בשבילי נברא העולם״?
האמירה מחייבת את האדם להכיר בטובה שהעולם מעניק לו ולנהוג באחריות. לפי הרב ערוסי, הדרישה הזאת עומדת גם כאשר האדם אינו יודע מה תכלית כל נברא ועד כמה הוא מרכזי במכלול הבריאה.
האם נקבע בשיעור על מי חל התיקון הכללי לפי הרמח״ל?
היקף התיקון נשאר פתוח להמשך הלימוד. הרב ערוסי מעלה במפורש את שאלת מקומם של בני אומות העולם בתיקון הכללי, ומבחין בינה לבין מקומם של חסידי אומות העולם בחיי העולם הבא לפי קריאתו ברמב״ם.