ידוע כי מנהגנו הוא לקדש בנחת,ברוגע ובאצילות,ומעל הכל ביישוב הדעת,ועל כן אנו מקדשים בישיבה(לבר מסוכות...),אז מדוע אנו עומדים בתפילה? כי אנו עומדים בפני מלך ואין זה דרך כבוד? וכי קיום ציוויו של מלך וקידוש יום מנוחתו אין זה זוקק כבוד? שגם בקידוש נעמוד בזיע וברתת ללא התנוענעות?! מהו הקו המנחה?
תפילה היא ייחודית, וחייב המתפלל לעמוד בהכנעה לפני רבו. לא כן ק"ש וברכותיה מיושב, לרבות הקדושה שבה, וכן קדושת סדר היום – מיושב. ולכן אין הכרח שכל מצווה כמו מצוות קידוש מעומד, אלא מיושב כדברי רבינו. ודרך אגב, בעל העיטור כתב שהמקדש מעומד דעת חיצונית. גם לא בסוכות.
