אגרות הרמב"ם, ברכת הגומל לנשים
לק"י לכבוד מו"ר הרב רצון הי"ו אחדש"ה, יש לי מס' שאלות (שוב, מצטער על ההטרחה)
1) ע"פ אגרתו של הרמב"ם אל ר' יפת הדיין מגולל רבנו את פרשת טביעת אחיו ושזה גרם לו לחלות במשך שנה תמימה וכן מצויין שהוא התאבל על אחיו שנים רבות (כשמונה), איך זה מסתדר עם מה שהרמב"ם בעצמו פוסק שאין לבכות על המת יותר מידי. נראה כאילו הרמב"ם הרציונליסט הגדול "נשבר" "רגיש" מידי או שגם האגרת הזאת מוטלת בספק? כמו האגרות לחכמי צרפת?
2) כידוע אישה יולדת בתימן לא ברכה הגומל מפני הצניעות ונראה שהרמב"ם לא חייב (אם איני טועה). האם ראוי בדורנו שנשים תברכנה, לשיטתנו?