נראה שאינו צריך לברך, שאינו שונה מדין נתעכל המאכל במעיו, שאם שהה שיעור כזה, אחרי אכילתו, וטרם בירך שאינו מברך. שערי תשובה, או"ח, רח, סק"א. ואינו דומה למאכלות אסורות, יד, א, שאם אכל חצי זית, והקיאו וחזר ואכלו, שלוקה. כי במקרה כזה, הגרון נהנה בשיעור שני חצאי זיתים. ולעניין מאכלות אסורות אזלינן בתר הנאת גרון. וכן לעניין מצוות אכילה, כגון אכילת מצה בליל הסדר, שאם אכל מצה והקיאה, שיצא ידי חובתו, כי כבר נהנה גרונו. לא כן לעניין ברכה אחרונה. התורה קבעה "ואכלת ושבת", שיש לברך ברכה אחרונה, כל זמן שהוא שבע מאותה אכילה. אבל אם אכל וכבר אינו שבע, והוא רעב, שאינו מברך. עיין פיה"מ לרבינו, ברכות, ח, ז. ואם כן הוא הדין לאכל והקיא, שבוודאי אינו שבע מאותה אכילה. ואם לא יאכל, ירגיש הרעב בהקדם.