אליבא דאמת אין לדון בסתרי עריות ברבים, אבל נראה שאפילו שלומי אמוני ישראל נכשלים בעניינים אלו בגלל האינטרנט וסרטים, וכך משחיתים נפשותיהם והורסים משפחות. ולכן אציין מספר הלכות כדלקמן:
1. מבחינה עקרונית, הוצאת זרע שלא במקום הטבעי שלח יי אישות, כלומר במקום שנועד להפריה, היא הוצאת זרע לבטלה, ועברה זו חמורה ביותר ונחשבת כשפיכות דמים, והעושה כן בידו נחשב למנודה. רמב"ם, איסו"ב, כא, יח, ושו"ע, אה"ע, כג, א - ב.
2. מבחינה עקרונית מותר לבעל לקיים חיי אישות כדרכה ושלא כדרכה, אבל חיי אישות שלא כדרכה היא בבחינת עינוי לאישה, "אם תענה את בנותי" (לבן ליעקב). ובתנאי שלא תהיה הוצאת זרע, ואם קרה באקראי, עיין הרמ"א, שו"ע, אה"ע, כה, ב.
3. דרכים אחרות מאוסות ופסולות וכרוכות באיסורים. כי מה לי מאונן ביד או באיבר אחר, שאינו מקום ביאה.
4. המשתמש באמצעי מניעה עליו, הרי זה משחית זרעו לבטלה, וי"א גם כשיש באשתו אמצעי מניעה, התקן, הרי זה כשופך זרעו על עצים ועל אבנים.
5. כל גדול יהא נקוט ביד כולם, לחיות בקדושה. כי לא לחינם נבראנו בצלם אלקים. וחיי אישות ניתנו בעיקר בגלל הפוריות, שהרי בימינו קוראים לכך חיי מין, כלומר שבהם הכח להישרדות המין האנושי. ולכן ציוותה התורה על פריה ורביה. ואף שהתורה ציוותה על קיום עונה ולהרבות שלום בינו ובין אשתו, ואפילו כשאין פוריות, כגון שהיא בהריון או שהיא כבר זקנה, אבל מאחר והדבר נעשה בדרך פוריות, ולשם השלום והאהבה שבין בני הזוג, מותר ומצווה יש בדבר. אבל להפוך מחיי אישות לתעשייה של תאוות מיניות, הרי יש בזה השחתת צלם האלקים שבאדם. ושומר נפשו ירחק מהם ומדרכיהם המתועבות.