א. טרם הצלחתי לצפות.
ב. אין בימינו דין גר תושב עד לבוא משיח צדקנו, ובניין בית מקדשנו. בימינו, גם השלטון היהודי אינו אמון על תורת ה', לצערנו הרב.
הערבים והפלשתינאים הם אויב. ואנו במצב מלחמה. וצריכים אנו לדעת בשום שכל, כיצד להתמודד במלחמה ארוכה וממושכת זו, ועקובת דמים. במיוחד שלצערנו נחלש החוסן הלאומי של העם היושב בציון, משום שאין דור המחר מתחנך על ברכי התורה והאמונה. צריכים להיות ריאלים, איך לא לפורר את האחדות בקרבנו, כדי שנוכל להמשיך במאבקנו הצודק, למרות התכחשות העולם לצדקת דרכנו, כך שדיני הלכות מלכים, ביחס לגויים הזכאים לגור בארצנו, לצערנו, טרם הפכו להיות רלבנטיים, עד שרוב עמנו ישוב בתשובה, ובמיוחד קברניטי המדינה.
ג. הניסיון הוכיח, שבעבר בטרם גדלה התעמולה הפרו פלשתינאית מקרב אחינו, חיו רבים מאתנו בשיתוף פעולה טוב או סביר עם שכניהם הערבים, להבדיל מראשית הכתות ומראשי הכנופיות. ואילו היינו מטפחים יחסים אלו, אפשר היה להגיע עמם להסדר סביר. אך לצערנו, דומה שכבר החמצנו הזדמנות זו, כי הגישה התבוסתנית חדרה לשירות הקברניטים ואפילו בקרב הצבא. אנו צריכים לסייעתא דשמיא, לשינוי מצב פנימי זה שהוא שורש הרע.