לכבוד הרב שלום... אני בחור בן 21.. למדתי בישיבת הסדר שנה וחצי והתגייסתי לשירות קרבי. בישיבה למדתי טוב אני חושב והשקעתי בלימוד. מגיל מאד מוקדם, לצערי, אני נופל בחטא של הוצאת זרע לבטלה. עד היום, אני לא מצליח להיגמל מזה. ישנם כמה דברים שאני מסביר לעצמי:
א. אני כמו בהמה שלא יכול לעצור את הדחפים שלו ולהמתין.
ב. מרוב פעמים אני מרגיש שאני רחוק מהקב"ה כמטווחי קשת. גם אם אני מבין שעדיין אני בנו, עדיין זה מאד מקשה עלי להתפלל שהרי אני דבוק בחטאים ואיך יקבל אותי הקב"ה.
ג. זה גורם לבעיות מאד קשות בנישואים. ההסתכלות שלי על מין ונשים הן מפרפקטיבה שזה דבר שטמא וזהו. קשה לי לראות את עצמי חושב על אשתי בצורה כזו למרות שכל הרבנים שדיברתי איתם אמרו לי שזה כמעט חובה. פה המקום להזכיר שהייתה לי גם תקופה של הסתכלות על תמונות לא צנועות...
ד. שזה בעצם צריך להיות א ללא עוררין: אני חוטא בחטא גדול מאד. אני רוצח את ילדי או מה שיכול להיות ילדי. ה. אני לא מוכן להיות עבד של משהו שאני משועבד אליו וכל דבר קטן אני נדלק. לצערי עם הזמן, אני מרגיש שהבלמים שלי כבר כמעט ולא משחקים. כאילו יצר הטוב שלי כמעט מושמד. אני מרגיש שאני שקוע ממ"ט שערי טומאה. או שמא בנ ואין לי כבר דרך חזרה. התשובה וההזדככות מהדבר הזה נראים לי חלומיים. זה נהיה חלק ממני. קשה לי מאד לראות את עצמי מתנתק מזה. ראוי לציין שכאשר הייתה לי חברה או שאהבתי מישהי בכלל לא חשבתי על זה. זה היה לי טהור מאד שלא יכולתי לחשוב על לעשות דברים כאלה. עוד מחשבה שמטרידה אותי, היא שיכול להיות שילדי יהיו פגומים. אני יודע שזה נראה כאילו אני קר ולא חם וכולי אש יוקדת אך ידע הרב, כי יש בי תסכול. לפעמים אני מרגיש כאילו החרבתי את העולם. כאילו אין חוטא גדול ממני. ניסיתי הרבה דברים אבל דומני, וכאן אני מודע לזה לראשונה, שייצר הרע השתלט על הכל. אני מאמין שאם אני אחליט בצורה נחרצת, אני לא אנצח בכלל בקלות אך תהייה התנגדות. אולי אין בי רצון להתנגדות. לא, אין כוונתי כי אינני רוצה. כוונתי היא שהרצון של הרע גובר על הטוב. אני מש רוצה לסיים את כל הסיפור הזה. תמיד אני חושב שכל הרע שיש לי בא בגלל זה. כשנפרדתי מחברה שלי, האשמתי בצורה ישירה את זה. אם הרב יוכל להתייחס לדברים שכתבתי בצורה מפורטת אודה לו מאד...
בתודה מראש. אחד שלא מצליח