בשבת אין אבלות בפרהסיא, רק דצינעא. ולכן מצד הדין, אדם שהיה רגיל לשיר הוא ובני ביתו בכל שבת, אסור לו להפסיק בגלל האבל, כי אז האבלות תהיה בפרהסיא. אולם אין נוהגין כן. ולכן אם האבל נמצא בשבתות עיון בתוך שלושים לאבלו (לא בתוך שבעה), מאחר ולגבי כלל הציבור, אין אפילו גדר של מנהג, ולהיפך הם מצווים לכבד את השבת ולהתענג בה, ומאחר ובשבתות עיון יש למשתתפים בה התעלות תורנית ורוחנית, מותר לאבל להשתתף בשבתות כאלה. בתוך שלושים, או בתוך י"ב חודש לאבלו. ככלל, נהגו הרבה מעבר לדין בעניין השתתפות בשמחות בתוך י"ב חודש, עיין דברי מורנו הרב יוסף קאפח, על רבינו, אבל, ו, ז, אות ו, שהאיסור מצד הדין רק לשמחת שושבינות.