שנת אבל

ע"פ פסקי הרמב"ם, א) בדין כפיית המיטה, מהי "כפייתה" ומהי "זקיפתה" אם לא ניתן לכפותה? מיטות גדולות שיש בבית שאין אפשרות טכנית להציבן באופן שונה מעמידתן הרגילה - מה עושים בהן?
ב) מהי הגדרתה המדויקת של "שלילת" קרע?
ג) אני מבין שהן הקריעה והן ברכת דיין האמת הן בשעת שמיעת דבר המיתה. האמנם? ומה עושים כשהמשפחה נוהגת אחרת (בשעת הקבורה/הלוויה וכד')?
ד) חליצת כתף על אב ואם - גם היא משעת שמיעה? ומה עושים כנ"ל כשלא נהוג הדבר אצל האבלים (וכן הציבור המתכנס ללוויה)?

הזדמן לי לנחם יהודי מעדות אשכנז שישב "שבעה" ובמקום נכח גם כב' הרב רצון ערוסי. הצלחתי לשמוע ממנו רק חלק ממהסבר המאלף בדבר ההבדל בין פסוקי הניחום של האשכנזים (המקום ינחם אתכם עם שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד) לעומת הפסוק הנאמר ע"י הספרדים (מן השמיים תנוחמו). החלק ששמעתי דיבר על ההבדל בין האשכנזים והספרדים לגבי מקור הנחמה אך שמעתי רק חלק מהדברים. הדברים עשו עלי רושם חזק ואודה לכם מקרב לב אם ניתן לשלוח לי את ההסבר במייל לפי הכתובת:[email protected].

האם את יום השלושים לנפטר, דהיינו גילוי מצבה את המצבה צריך לקנות מכספה של הנפטרת או שניתן לשלם על המצבה מכספי הבעל/ילדשים וכד'? וכן את אוכל הסעודה?

לכבוד מורי רצון שלום וברכה כתב הרמב"ם בהלכות ק"ש פ"ד הל' ז: "כל מי שהוא פטור מלקרות קרית שמע, אם רצה להחמיר על עצמו ולקרות קורא. והוא שתהיה דעתו מיושבת עליו. אבל אם היה זה הפטור מלקרות מבוהל ותמיה אינו רשאי לקרות עד שתתישב דעתו". האם ניתן ללמוד מהלכה זו ומדברי מורי על אתר כי מותר לאונן שדעתו מיושבת עליו לברך ולקיים מצוות? (הב"י ביו"ד סי' שמא הבין כי לדעת הרמב"ם אונן שדעתו מיושבת עליו מותר לברך ולקיים מצוות). מה דעתו של כבוד הרב? בברכה ובתודה.

עד מתי אומר אבל על אביו או אימו קדיש לפי רבינו,או מנהג תימן ?

ידוע שרגל מבטל אבלות .. שאלהכזו לפי שלא הבנתי את העניין הזה .. אם רגל מבטל אבלות .. לצורך העניין מאחרי חצות קודם ערב חג האבל קם ומכין עצמו לרגל אחרי יומים אבלות ל הורה .. והאבלות נגמרה .. האם היום השני שיושבים אבלים במעט היום עולה לשבעה כשבעה, ואז קודם כניסת החג יחשב יום שני כיום השביעי לאבלות, ונאמר מקצת היום ככולו כיום שבעה של אבלות. והזמן הנותר לחג יחשב שחלק מהשלושים והרגל יבטל את השלושים לאיסורים אחרים?
בתודה.