שלום לרב במחילה מכבוד הרב,
קראתי את אשר הרב משיב לשואלים השונים. איני מצליח להבין מדוע הרב מחמיר כל כך בנגיעה מקרובים? הרי ברור שרבנו דיבר בנישוק בפה ועל זה רצה לומר שהדבר מגונה מאוד. כמו כן מתוך דברי רבנו אפשר להבין שהנישוק נחשב למגונה דווקא בזמנו או מקומו להבדיל מזמננו שאין אף אחד שמכוון להינות מאסיור ערווה. גם מסיפורי התנ"ך אפשר לראות שבתקופות מסוימות הנישוק היה על דרך הכיבוד והערכה בלבד. האם אמא שמנשקת את בנה החייל שחזר מהצבא אחרי שזמן רב לא ראתה אותו היא טיפשה ח"ו? האם אב שמנשק לבתו דרך צלחה עובר על איסור תורה? ישנם הרבה הלכות במשנה תורה שאנו מבינים שהם לא תקפים ממש לזמננו, לדוגמא: רבנו כותב שאשה תצא מהבית פעם בחודש, האם זה רלוונטי לימינו? אתמהה. אני מכיר היטב את רוב תשובות הרב באתר ואני יודע שהרב בוחר בדרך של 'כח דהיתרא', מה נשתנה? בברכה ותודה יחיאל כולל הרא"ה
איני יודע אם הכלל כוחא דהיתרא עדיף, מופנה גם להוראות בעניני צניעות ועריות, אלא על מורה ההוראה לברר האמת ההילכתית, ולכל היותר, בענינים אלו, ניתן לומר שיש להם על מי לסמוך או אין למחות בהם וכיוצא בזה. לגופו של דבר, מארי היה גאון עולם, ובעל כוחא דהיתרא שלא רבים ידמו לו, ואע"פ כן, לא חסך שבט לשונו נגד המקילים ראש בעניני צניעות, וראה דבריו הקשים בהלכות אבל, על התומכים באבלות ומנצלים שעת המצוקה. כלומר, דברי עריות, נפש אדם מחמדתן, עד כדי כך שאפילו בבית מדרש אין מלמדין בסתרי עריות בשלושה. ולכן רבינו אסר חיבוק ונישוק, בין קרובים בדרגה ראשונה לא רק שבגלל שאז דברים אלו היו מגונים, (וכדאי לבדוק המציאות שהיתה בימי רבינו) אלא בגלל הרצוי. צא וראה דברי רבינו במו"נ בהסברת איסור עריות בין קרובים וקרובות, שהקירבה היא הגורמת למכשול. משום כך אנו צריכים להתחנך לדורות לפי הרצוי, וכל אחד לפי כוחותיו יטפס בסולם הקדושה, שהרי לא כתבתי תשובותי כתוכחה, אלא כהוראה, שבתוך עמי אנוכי יושב, וה' יסייענו להתקדש בקדושתו.
