שלום לכבוד הרב,
שמי איתן, אשתי ואני משתדלים לענות לבני נוער ב"חברים מקשיבים", קיבלנו שאלה, וחוץ מהעניין האמוני שאנו משתדלים להכניס בתשובה, יש בשאלה גם שאלות הלכתיות שהיינו שמחים אם הרב יאמר לנו מהי ההלכה בעניין? נשמח כמובן גם לקבל רעיונות אמוניים, אם לרב יהיה זמן לכך. השאלה היא:
שלום, אני בערך בת 14 ואני מדריכה בתנועת הילדים"עוז" בתחילת ההדרכה שלי היה לבנים - בנות קשר מאוד מצוין, לא פיתחנו שחנשי"ם וכו´ סתם פה ושם. אחרי כמה חודשיים אני קיבלתי על עצמי בגיל הזה להתרחק כמה שיותר מבנים פחות דיבורים פחות זה וכו´... מחוץ לישבצי"ם אני לא מדברת איתם בכלל לא באיסיקיו לא בסניף ולא בשום מקום אחר. בישבצים אנחנו גם לא מדברים אישית, אבל צוחקים כולם צוחקים פה ושם על כמה דברים זה לא נראה לי כ"כ חמור
רציתי לדעת אם יש בזה בעיה שאנחנו צוקים פה ושם בישבצים, תנו לי לנסח את זה עוד הפעם: לא צוחקים ביחד מידי פעם מישהו פולט בדיחה פה ושם בקיצור
רציתי לדעת אם יש בעיה עם זה? ועוד דבר: שקיבלתי על עצמי החלטה לדבר כמה שפחות עם בנים דיברתי גם עם החברות שלי הם השתכנעו ורוב החברות שלי הפסיקו את הקשרים הרופפים שהיו להן. חברה שלי אמרה לי אחרי כמה זמן שהיא מנסה לשכוח את הבחור שהיא הייתה איתו בקשר אבל לא מצליחה היא בתהליך גדול עכשיו בע"ה וכל הכבוד על הדברים שאתם רושמים פה זה ממש מחזק ישר כח עצום! אז
רציתי לדעת אם יש בעיה שהיא לא שוכחת אותו? בעיה הלכתית או משהו כזה? אני אשמח אם תענו על זה מהר
תודה רבה
תודה רבה מראש.