בל תוסיף
לכבוד הרב ידועה שתורתנו היא נצחית, ואין רשות לשום נביא להוסיף עליה או לגרוע ממנה אלא רק באופנים מסויימים שהותרו לסנהדרין גדולה לחדש תקנות וגזרות דרבנן. וחז"ל אומרים בפירוש על הפסוק "אלה המצוות" - שאין נביא רשאי לחדש דבר. ויש מי ששאומר שנביא אינו יכול אפילו להכריע בין החכמים במקום של ספק. ואם כך, כיצד תורת הקבלה וכתבי המקובלים שמבוססים על רוח הקודש וגילויים משמיים חידשו דברים מעשיים בהלכה ואף חולקים לעיתים על התלמוד? לדוגמה - האיסור לגעת בזקן, שלדעת המקובלים אסור בכלל לגעת בזקן אפילו במספריים. וכן האיסור ללכת ד אמות בבוקר בלי נטילת ידיים שאין לו כלל איזכור בתלמוד והפוסקים כפי שהבנתי. אם בתורת הנגלה אין איסור לגעת בזקן במספריים, כיצד יכול אפילו נביא ממש כאליהו ואלישע לחדש מכח גילוי שמיימי איסור חדש שאין לו מקור בתורה הנגלית?
1. לפי רבינו, נביא יכול להכריע הלכה כמורה הוראה ולא כנביא מכח הנבואה. לפי רבינו, הרבה מהללו שאומרים שהסתייעו ברוח הקודש בהבנת ההלכה ובהכרעתה, אינם מתכוונים לנבואה ממש אלא להארה שכלית.
2. הנהגות מקובלים שלא נזכרות בתלמוד, שיש להן משמעות בתורת הסוד לפי תורת הסוד. אין שום צורך לכרוך עניינים אלו עם הכרעות הלכתיות מכח נבואה.
תכנים לקריאה נוספת
קבלה והרמב"ם
שלום וברכה לפני כשנה התחלתי להתחזק ולהתעמק ביהדות ומשנתו של הרמב"ם וגישתו מצאו חן בעיניי. אך הבנתי שמשנתו של הרמב"ם שוללת כל לימוד של קבלה או תורת הסוד (זוהר, ספר היצירה). אני יודע גם שהרב קאפח התנגד נמרצות לכל עיסוק בקבלה. שאלתי היא מה המקור לכל זה והאם אכן כל ספר קבלה לא רלוונטי לחיינו כיהודים על פי ההלכה? (למשל אמירת "לשם ייחוד קודשא)
בתודה מראש
דימוי האל
שלום הרב.
שמעתי דיבורים מסוימים על הזוהר ועלתה לי שאלה– יש שלא יאהבו את דימוי הקב"ה כיון שבכך אנו נכנסים לסכנה של הגשמה יתירה שיש חשש שתוביל לעבודה זרה, ולעומתם, יש שיקחו את הסיכון הזה, ודמו את הקב"ה, זאת במגמה להשיג דבר חשוב מאוד של הרגשה של הקב"ה בחיים– מהי דעת הרב על כך? מסוכן מדי לדמות? איך מתמודדים עם הסכנה? האם לוקחים אותה בכלל? אשמח להרחבה בענין.
בתודה
קמעות
שלום רב. האם יש אמת בקמעות, והאם מותר להחזיק אותם?
תודה מראש מירב
לימוד תנ"ך בלילה
לכבוד הרב שלום! סיפרתי לחבר ירא שמים שאני קורא ב"חוק לישראל" בערב כשאני חוזר מהעבודה והוא אמר לי שאסור לקרוא תורה נביאים וכתובים בשעות החשכה ושעליי לקרוא רק זוהר הלכה מוסר ומשנה וגמרא מפני שבלילה מידת הדין שולטת בניגוד ליום שאז מידת החסד שולטת ולכן מותר לקרא תנ"כ רק בשעות האור. שאלתי מספר אנשים שונים ( לא רבנים ) והם אמרו לי שהם לא שמעו על כזאת הלכה ותירצו ב "... והגית בו יומם ולילה" ושאין מניעה ללמוד תורה בלילה.
רציתי לדעת מה כבוד הרב חושב על הסוגייה?, האם הוא יודע על מדובר? והאם אני יכול לחזור וללמוד תורה בלילה כבעבר? לתשובתך אודה בברכה - ירון.
משנת הרמב"ם והזוהר
שלום כבוד הרב,
כיצד מתמודדים עם שאלת ייחוס ספר הזוהר? מפתיע לגלות שעם ישראל דבר בעיקרון הכוזרי, אשר קבע את נחלת אבותינו ונחלת הנביאים הקדושים ע"ה, והנה במאה ה-13 צץ ספר מיסטי המשוייך לתנא ורבנים מקבלים אותו. הכיצד? אף פעם לא הוכח ייחוס כזה או אחר למדרשים של הזוהר. לא ידוע לאף אדם אחד על שמירת הזוהר או המדרשים שבו חוץ ממשה די - ליאון, אשר מדיווחו של רבי יצחק דמן עכו עולה שהוא לא היה אדם מהימן. ככל שאני קורא יותר על משנתו של הרמב"ם ע"ה כך אני בטוח יותר שאם היה חי בזמן "מתן הזוהר" היה דוחה את הזוהר בשני ידיו. והנה אנו מוצאים גדולי ישראל תולים תילי תילים של הלכות על אותו הספר המיסתורי.
הגשמה
ידועה דעת רבנו בנוגע להגשמת האלוקות. אך אנו מוצאים הרבה פעמים במקורות הגשמות, מדרשים, גמרות וכו', האם גם פה תופס הכלל של "תורה דברה בלשון בני אדם"? או שבמדרשים הדבר שונה? ולמה מארי יחיא קאפח זצ"ל התנגד לאותם הגשמות? הרי דברה תורה בלשון בני אדם לא? מה הוא לא חשב על זה? ולגבי חיינו, מתי ואיך מותר "להגשים" ומתי אסור?