1-2. עליך לדעת, לא כל דבר שהרמב"ם אינו מונה בספר המצוות במסגרת תרי"ג מצוות, אינו מצווה. הגע בעצמך, אישה פטורה מלפרות ולרבות. כלום הסכמתה להרות וללדת אינה מצווה חשובה ביותר. בוודאי שכן. והיא אינה חייבת בחינוך בניה, כלום אם היא מחנכת בניה לתורה אינה מקיימת מצווה, בוודאי שכן. שהרי בזכות זכות זו היא זוכה בחיי העולם הבא, שהם התכלית. אולם אם אינה מקיימת דברים אלו, אינה עוברת על ביטול עשה, ובעלה עובר. כך שלמניין המצוות יש כללים ויש תכלית מיוחדת למניין התרי"ג שקיבלנו בקבלה מחז"ל. כך הישיבה בארץ, גם אליבא דרבינו היא מצווה חשובה, ורבינו הפליג בחשיבותה וכתב על גדולי ישראל שחיבבו הישיבה בארץ הקודש, ועל אבדן זכות גדולה ממי שגלה או לא זכה לישב בארץ. אולם יהודי כיחיד, שלא ישב בארץ לא עבר על ביטול מצוות עשה. לעומת זאת, הרמב"ם בדעה שמצוות עשה להחרים ולהשמיד שבעה עמי כנען שיתנגדו להשלים עמנו, או יתנגדו לריבונותנו, כעם קודש על ארץ הקודש, כדי לבער הזוהמה האלילית והמינית והשחיתות מבחינה ממונית בארץ הקודש. כלומר, לפי רבינו, כיבוש ארץ ישראל הוא בכלל שחרורה וניקויה מן הכנענים המתועבים, שזו המצווה לפי רבינו, ועם ישראל, ככלל, בזמן שיש לו מלך, שנמנע מלבער הכנענים מן הארץ, ומלהשליט בה את שלטון תורתנו הקדושה, ביטול מצוות עשה. ולפי רמב"ן, בכל דור יש מצווה להשליט ריבונות עמנו על ארצנו. ולפי רבינו, בכל דור שעמנו כובש את ארץ הקודש, ומשליט בה את שלטון תורתנו הקדושה, הוא ממשיך את המצווה אותה החלו יהושע בן נון ודוד המלך, ואשר עתיד להשלימה מלך המשיח. ובסיומה מלחמת עמלק ובניין המקדש, כך שהמרחק ההלכתי המעשי בין השיטות אינו רחוק, ואידך זיל גמור.