האם מותר למזוג ארבע כוסות ביחס של רבע יין ושלושה רבעים מים?
כאשר משתמש בכוסות שנפחם רביע, האם תקין , שרק 25% מהכוס יהיה יין והשאר מים?
תודה רבה ובשורות טובות
שלום לכבוד תורתו, מעיון בחיבור נראה שהן לגבי ברכה שניה והן לגבי ברכה שלישית נאמר (הל' ברכות פ"ב הל' ג -
ד) "לא יצא ידי חובתו", מה שלא נאמר לגבי ברכה רביעית. יאיר נא עיננו בנושא הנ"ל ומהי דעת רבנו הרמב"ם לגבי ברכה רביעית. האם בגלל שהיא מתקנת חכמים נאמר שספק דרבנן לקולא ולא יברך או שהיא נכללת בסל אחד יחד עם שאר הברכות כמו שנראה מדברי מורנו הרב יוסף קאפח. ה' יזכנו להמשיך ולשתות ממעיינה של תורתו
רבינו סתם ולא פירש. ונראים הדברים, שהברכה הרביעית נגררת אחרי שלוש הראשונות, ומאחר והוא חוזר על השלוש הוא חוזר גם על הרביעית.
כאשר משתמש בכוסות שנפחם רביע, האם תקין , שרק 25% מהכוס יהיה יין והשאר מים?
תודה רבה ובשורות טובות
שלום לכבוד הרב!
1. הרב דיבר באינטרנט שמורי פסק שעל לחוח מברכים מזונות כי דרכו הוא בישול ולא אפיה וכל דבר שדרכו הוא בישול ברכתו מזונות גם אם קובעים עליו סעודה. מדוע אם כך ברכת המלוואח היא המוציא במדה וקבע סעודה והלא גם המלווח מבושל על מחבת?
2. האם מותר בשעה שהפלאטה של שבת מנותקת על ידי שעון השבת להוריד את הזמן שאמורה הפלאטה לדלוק? יישר כוח על השיעורים באינטרנט
מדוע מברכים שבע ברכות אלו בשעת מעמד החופה אף שאין שם סעודה?
עד כמה מחייבת עדותו של מהרי"ץ על מנהג יהודי תימן שברכו אף במקום שאין אכילת פת?
האם ראוי להתנהג במנהג המלווה בספיקות ולהסתכן בעבירה מדאורייתא של ברכה לבטלה?
שלום הרב!
הרב קפאח זצ"ל בהלכות ברכות פרק ו הערה ד כותב שיש ליטול ידים רק במקום שמטבלים דבר במשקה ממש ולא מספיק שרק שוטפים אותו והוא רטוב.
ודחה את דברי הכסף משנה מדיוק בלשון הגמרא שנכתב "דבר שטיבולו במשקה" ולא "דבר רטוב".
אך באמת בירושלמי כתוב להדיא (ברכות פ"ח ה"ב) "רב הונא אמר אין נטילת ידים אלא לפת בלבד. תני רבי הושעי' כל דבר שיש בו ליכלוך משקה..." נראה שאין זה תלוי בטיבול אלא בעצם המשקה, ועוד אם תאמר שרוב הראשונים סוברים שהבעיה היא סרך תרומה, אז מה זה משנה איך הגיעו המשקין? סוף סוף משקה מקבל טומאה להיות תחילה.
האם יש מחלוקת בין הירושלמי לבבלי?
שלום הרב, אני לומד לפי הספר הנפלא והמקיף "וזאת הברכה". בפרק ז', בפסקת "דין הביאו לפניו מאכל חדש - לבני ספרד" (עמוד 69) כתוב: "אכן לדעת המחבר כל שהביא לפניו מאכלים אחרים הם נפטרו בסתם דעת - כאילו התנה בפירוש שיאכל גם מכל מה שיביאו לו". מתוך קריאה מעמיקה של הפרק הזה אני מבין שהציור הבא אפשרי לבני ספרד: הבעל אוכל במבה (בירך שהכל - לפי הספר). פתאום באה אשתו ואומרת לו שיאכל את הבשר במקרר. הוא משיב לה שהוא אוהב במבה באותה מידה, אבל היא מתעקשת. הוא הולך למקרר ולוקח את הבשר ואוכל *ללא ברכה נוספת*. לאחר מכן הוא נגש לברז מים במטבח (חדר אחר) ושותה *שוב ללא ברכה*. לסיום הוא החליט לשתות יין.
עד איזה תקופה על הסועדים בבית חתנים לומר "שהשמחה במעונו"?
יש שאומרים באופן קבוע ברכת השחר אחרי תפילת שחרית.
לפי מנהג תימן, היו אומרים ברכות השחר לפני התפילה בבית בעלות השחר.
וזה הנכון.
יש הלכה שאפשר רק אם הוא אנוס, שלא הספיק לומר בעלות השחר, ולא שיעשה לעצמו מנהג קבוע לומר אחרי התפילה.
מה הנכון בנידון זה?
שלום הרב,
מה דין בצק שרידדו אותו עד שנעשה דק מאוד, ואפו אותו אפייה רגילה. לאחר מכן מילאו בו מילוי בשר, ולבסוף טוגן כל המאכל כולו בשמן. מה ברכתו?
האם ניתן לומר שלאחר האפייה דינו כלחם גמור (הגם שהוא דק- כמו פיתה), והטיגון שלאחר מכן לא מפקיע ממנו "שם לחם" כדין לחם מבושל שיש בו כזית (או"ח קס"ח י'). ואם כן ברכתו תהיה המוציא?
בידוע שיש לברך הטוב והמטיב כאשר הביאו יין אחר ושונה מהיין הראשון ששתו, מה נשתנה דין ליל הסדר ממסיבת יין שגרתית?
האם חיוב ברכת הגפן על כוס כלשהי מארבעת הכוסות דוחה את ההלכה הנ"ל, הן לפי הרמב"ם והן לפי מרן השו"ע?
האם למרות הכל ישנן נסיבות שיתחייב בברכת הטוב והמטיב גם בליל הסדר?