עיקר האיסור הוא לגוי עובד עבודה זרה, רבינו עכו"ם, י, ה, ושו"ע, יו"ד, קמח, ט. והאיסור הוא לברכו בשלום. ויש אומרים שהאיסור הוא דווקא בשם שלום, שהוא שם ה', ש"ך, שם, סק"ז. למרות זאת מכלל ספק לא יצאנו, ולכן אין לברך נוצרים, בברכות הנוהגות אצלם בימי אידם. ורק משום דרכי שלום התירו, ורק בקול רפה, ולא בקול עליזות, כאילו הוא שמח בשמחתם. אשר למוסלמים, לכאור היה מקום להתיר, אולם עיין בסוף פ"י מהל' מלכים של רבינו, שהתיר רק לגר תושב. ואסר לגויים שאינו גר תושבה. והדבר תמוה, מדוע לא חילק בין גויים עובדי עבודה זרה לאלה שלא עובדים עבודה זרה, שהרי כבר בהלכות עבודה זרה ובהלכות מלכים כתב במפורש את האבחנה בין הנוצרים, שלשיטתם הם עובדי עבודה זרה לבין המוסלמים שהם אינם עובדי עבודה זרה. ונראה לעניות דעתי, שבעניינים אלו של שמירת מרחק מן הגויים, החמיר רבינו, שכל גוי שאינו גר תושב, יש לשמור מרחק מהם. והמוסלמים, אף שאין להם תורת עובדי עבודה זרה, אבל אין להם דין גרי תושב, ולכן גם מהם צריך לשמור מרחק ולהתיר רק משום דרכי שלום, ובמינון נמוך. תוכל להאזין באתר נצח ישראל, הלכה בעניין זה www.net-sah.org