1. עיין ראב"ע, שמות, ז, יא: "שהם (=החרטומים) לא עשו (=המטות לתנינים) כי אם בדרך להט, וטעמו כמו להט החרב, דבר שייראה לעין רגע אחד, ולא יעמוד".
2. המטה של משה נהיה לחנש, שמות ד, ג, בפני משה, כדי למסור מסר למשה. לדעת רש"י, על שמשה רבינו כשל בלשון הרע, על ישראל. ולדעת בעלי המדרש, פרדר"א, מדרש הביאור, ומאור האפלה, שפרעה מסוכן לישראל כנחש, שהוא נושך וממית. לעומת זאת, בשמות, ז, ט, יב, אהרון פעל מול פרעה, שנמשל לתנין, ונמסר לפרעה מסר, על שסופו להיבלע, ולהיאבד, עפ"י מדרש הביאור יש לציין שרש"י, שם, ז, ט, כתב "לתנין, נחש". ולכאורה, לפיו, אין קושיא.
3. נחלשו בדבר, י"א שהוא מטה משה (מדרש שכל טוב) וי"א שהיו מטה אהרון, כי מטה משה קדוש יותר (זוהר). עיין אברבנאל, שהראב"ע סבור שהוא מטה משה, והאברבנאל סבור, שהוא מטה אהרון.
4. אכן תפקידוש ל אהרון להיות מתורגמנו, או דוברן של משה, אך גם עוזרו, ואדרבה, כבוד ומעלה יש לאהרון, בפני פרעה, שאהרון מבצע מופתים.
5. הפיכת המטה ע"י אהרון לתנין - נס. וע"י החרטומים - מעשה להטים ואחיזת עיניים.
6. כן - עיין תשובה
5.
7. מאחר וראה שיש לחרטומים יכולת כל שהיא הקשה לבו, ומאת ה' היתה זאת שיכבד לבו.
8. ע"י מכלול כל הנסים והנפלאות שעשו בפני פרעה ובמצרים.