1. אסור לחשוד בכשרים, ואם אדם חושד בהם - נענש. חז"ל למדו זאת ממשה רבינו, שאמר לה', כשנלח לבני ישראל, והן לא יאמינו לי. ומי אמר לו שלא יאמינו, כלומר שמשה רבינו חשד בהם, שלא יאמינו לו, ולכן נענש שנצטרע, עיין שבת, צז, א.
2. חושד באדם שאינו חשוד, כי יש לדון כל אדם לכף זכות.
3. אדם שניזוק ואינו יודע מי הזיקו, רשאי להעריך ולחש על פי כל הסיבות, מי היה בעל עניין להזיקו, אך ברור שאסור לו לתת פומבי למחשבותיו, עד שיבסס העניין ויתבענו לדין. כמו שמסופר בגמרא, ב"מ, כד, א, על מר זוטא חסידא שנגנב לו כוס של כסף. וראה מישהו בפונדק שניגב ידיו במגבת של חברו, תפס אותו והודה. אך אדם שאינו ניזוק שראה משהו, נחשד במישהו, שהוא אדם כשר, כלומר שלפי מעשיו אינו מן החשודים לעשות אותו מעשה, אסור לחשוד מאותו אדם, אלא יש לדונו לכף זכות. ה' יברכך וכל המבךר יתברך שבעתיים מפי עליון. ניתן לאזין להלכה יומית באתר נצח ישראל.